מה זה בכלל השקעה פסיבית?

" זה כשהיועץ בבנק בוחר בשבילך במה להשקיע ? "  שאל אותי חבר לעבודה כשחזרנו ברכבת בסיום יום עבודה אחרי ביקור בפאב המקומי. " לא לא, זה משהו אחר "  עניתי, והמשכתי בנסיון עילג להסביר לו מה זה, את חוסר ההצלחה שלי בהסבר אפשר אולי היה לתרץ בכמות הבירה ששתיתי קודם לכן, אבל האמת היא שפשוט לא ידעתי להסביר את המושג הזה שחשבתי שהוא ברור לי לחלוטין, אז החלטתי לנסות לעשות זאת פה.

הכסף שלכם יכול להיות מושקע לפי המלצותיו של יועץ השקעות מהבנק או מושקע בבית השקעות כל שהוא, בקרן נאמנות, בקרן גידור או פשוט באופן אישי על ידכם, זה לא הופך את ההשקעה לפסיבית או לאקטיבית, מה שקובע זו השיטה או הדיסיפלינה לפיה הכסף מושקע.

אולי בכדי להסביר מה זה השקעה פסיבית יהיה פשוט יותר להסביר מה זו השקעה אקטיבית ובמה היא שונה מהשקעה פסיבית. כשמשקיע במניות מעוניין להשקיע את הכסף שלו עומדות בפניו שתי שאלות – מתי  (האם כדאי בכלל להשקיע במניות בתנאי השוק הקיימים) והיכן (באילו מניות או קבוצת מניות להשקיע). עבור משקיעים מסוימים כגון קרנות גידור גם קיימת השאלה של כיוון השקעה – לונג או שורט, כלומר הימור אם מניה מסויימת תעלה או תרד.

בחירה מוצלחת במניות ספציפיות היא עיסוק לא פשוט, קיימים מחקרים רבים שמראים שרוב מנהלי ההשקעות לא מצליחים באופן עקבי לבחור מניות שמשיגות תשואה גבוהה יותר מהממוצע בשוק. הדבר משמש עבור המצדדים בה כהוכחה לנכונותה של תאוריית השווקים היעילים, לפי תאוריה זו אין כלל טעם לבחור באופן פרטני מניות שכן אם השוק יעיל אז מחירי המניות הם תמיד נכונים ולכן אי אפשר לקנות מניות במחיר נמוך ממה שהן שוות. התאוריה מתבססת על מספר הנחות "חזקות" (מילה עדינה ל – " לא ראליות ") על מידת הרציונליות של המשקיעים ועל יכולתם לאמוד סיכון. אמנם כשהשתמשו בהנחות האלו על מנת לנסות לבנות את התיק האופטימלי של מניות קיבלו תוצאות שונות לגמרי ממה שקורה במציאות אבל זה מעולם לא הרתיע את אנשי האקדמיה מלהמשיך ולתמוך בה בצורה כמעט עיוורת. גם העובדה שבצורה כמעט מתריסה קיים מספר מצומצם של מנהלי השקעות שכן מצליחים באופן עקבי להשיג תשואה העולה על הממוצע בשוק מתורץ בכך שפשוט היה להם מזל. אפשר אולי להבין מהכתוב שאני לא מסכים עם תאוריית השווקים היעילים, אבל האמת היא שאני למעשה דיי מסכים איתה, השווקים הם יעילים למדי בטווח הארוך. אבל איך כל זה מתקשר להשקעה פסיבית ? ובכן, אם מניחים שתאוריית השווקים היעילים היא מבוססת, ניתן לוותר כליל על בחירת מניות ספציפית ופשוט לקנות את השוק כולו, כלומר את כל המניות בשוק לפי הגודל היחסי שלהן בתוכו. מפתיע עם כך שעד שנת 1976 לא היתה למשקיעים אופציה ריאלית לעשות זאת, ואז הגיע ג'ון בוגל והקים את קרן ואנגארד. הרעיון היה פשוט וגאוני, בואו נקים קרן שתחזיק בכל המניות בשוק לפי משקלם היחסי ונאפשר למשקיעים לקנות נתחים קטנים מהקרן. כיוון שהקרן כלל לא צריכה לעסוק במחקר וניתוח של מניות (הרי פשוט קונים בצורה מכאנית את השוק כולו) אז הוצאות הקרן הן נמוכות, מה שאומר שהקרן יכולה לגבות עמלות נמוכות מאוד ועדיין להשאר ריווחית. הנושא הזה של דמי ניהול נמוכים הוא מהותי מאוד לעניין ההשקעה הפסיבית, כיוון שהתשואה המקסימלית המתקבלת היא התשואה הממוצעת בשוק ולא ניתן להשיג יותר ממנה, כל הפחתה של העמלות מגדילה את הרווח שנשאר עבור המשקיע.

אז דיברנו על כך שמשקיע אקטיבי עסוק בבחירת מניות ואילו משקיע פסיבי לא, אבל דיברנו גם על תיזמון, אמרנו שמשקיע אקטיבי צריך להחליט מתי להיות בשוק ומתי עדיף לו להשאר בחוץ או למכור את המניות שברשותו. נסיון לתזמן את השוק הוא משימה בלתי אפשרית, אי אפשר לדעת מתי השוק עומד להתרסק או אם הוא ימשיך לעלות. חלקם של המשקיעים האקטיביים עדיין מנסים לעשות זאת אבל משקיעים מוצלחים רבים מתמודדים עם הבעיה הזו בצורה אחרת, הם ממירים את השאלה מתי לקנות בשאלה באיזה מחיר לקנות. בצורה כזו קונים יותר כשהמניות הן זולות וקונים פחות או מוכרים כשהן יקרות ועסקאות קנייה משתלמות מצויות בחסר.

משקיעים פסיביים מתמודדים עם הנושא בצורה קצת שונה, הם פשוט מתעלמים ממנו. זה נשמע קצת מוזר אבל בפועל זה מאוד הגיוני. לאורך שנים, שוק המניות נוטה לעלות, וגם אם יש משברים ונפילות השוק בסוף מתאושש מהם וממשיך הלאה. בראיה כזו, עבור המשקיע הפסיבי שאופק ההשקעה שלו ארוך, השאלה של מתי להשקיע הופכת פשוט ללא רלוונטית.

השקעה פסיבית היא דיסיפלינה (Dicipline ), באנגלית שורש המילה היא במושגים משמעת או משטר, וזו אכן כל מהות העניין, מדובר במשטר השקעה, כזה שלא משאיר מקום לשיקול דעת, בצורה כזו הוא מונע אפשרות לרווחים מעל הממוצע אבל גם מונע מהמשקיע לעשות טעויות אשר יגרמו לו לתשואה נמוכה מהממוצע, וזה, מה לעשות, מה שקורה למרבית המשקיעים.

אם לסכם, השקעה פסיבית היא דיסיפלינת השקעה לפיה יש להשקיע עם אופק השקעה ארוך, בתדירות נמוכה ובצורה מתמשכת ואוטומטית, במוצרי השקעה אשר מאפשרים חשיפה לכלל השוק בעלויות נמוכות, מתוך כוונה להשיג את התשואה הממוצעת בשוק המניות.

הקטע הוא, שבשל הצורה הבלתי רציונלית בה פועלים בני אדם, התשואה הממוצעת בשוק גבוה מהתשואה שישיג המשקיע הממוצע. אותו משקיע עשוי להשקיע בקרן אינדקס ולחשוב שזה הופך אותו למשקיע פסיבי אבל להבהל כשהסימן הראשון למשבר בשוק מופיע ולמכור את הכל ברגע הלא נכון. זו הסיבה שמבין האלמנטים שהופכים השקעה פסיבית לכזו, המשמעת – היכולת לעקוב אחרי התוכנית המקורית בטוב וגם ברע היא החשובה ביותר.

דבר אחרון, כפי שציינתי בהתחלה, אין חשיבות לעניין אם אתם מנהלים לעצמכם את ההשקעות בצורה פסיבית או שמישהו עושה זאת עבורכם, אבל יש כאן קאץ'. למרבית הגורמים הרלוונטיים, כולל יועץ ההשקעות שלכם בבנק, פשוט אין אינטרס לעשות זאת. אתם גם קונים מוצרי השקעה שגובים עמלות נמוכות וגם סוחרים בתדירות נמוכה, התנהגות שמשאירה יותר כסף בכיס שלכם אבל פחות בכיס שלהם. ניגוד האינטרסים הזה עשוי להקשות עליכם למצוא גורם צד שלישי שינהל עבורכם את תיק ההשקעות שלכם בצורה פסיבית. החדשות הטובות הן שאין בזה ממש צורך, השיטה כל כך פשוטה שכל אחד יכול להתנהל לפיה בעצמו. אני כתבתי על זה לאחרונה פוסט מקיף, וכמובן גם הסולידית. יש גם ספר מאוד מוצלח בנושא – הקוף שניצח את מומחי ההשקעות שאני ממליץ עליו בחום.

בכל אופן בפעם הבאה שחבר ישאל אותי מה זו השקעה פסיבית אחרי ששתיתי אני פשוט אפנה אותו לכאן 🙂