אגרות חוב – לְמָה זה טוב?

יועצים, בלוגרים פיננסיים ואפילו עבדכם הנאמן, חוזרים חדשות לבקרים על המנטרה השחוקה שהקצאת נכסים היא חשובה. נזכיר שהקצאת נכסים היא החלוקה של תיק ההשקעות לנכסים שנחשבים מסוכנים כגון מניות ולנכסים שנחשבים לבטוחים כגון אגרות חוב. הרעיון הכללי הוא שהחלק המסוכן אחראי על הצמיחה בעוד החלק הבטוח מהווה כרית בטחון מפני אירועים לא צפויים בשוק ההון או בחייו האישיים של המשקיע. אבל לאחרונה נראה כאילו הסידור הזה הפסיק לעבוד.

בשנה החולפת התוודעו משקיעים סולידיים בעולם למציאות חדשה ומדאיגה. אגרות החוב (אג״ח), החלק שאמור היה להיות הבטוח והמשעמם בתיק ההשקעות שלהם – לא רק שלא הגן עליהם מנפילות בשוק המניות אלה אף הסב להם הפסדים ובמקרים מסוימים אף הפסדים כבדים.

בכדי להבין על מה אני מדבר, בואו נסתכל תחילה על כמה דוגמאות לביצועים בשנה החולפת של מספר קרנות אג״ח בריבית קבועה של ממשלת ארה״ב – ככל הנראה הנכס הבטוח ביותר שניתן להעלות על הדעת בעולם החוב:

הדוגמאות פה הן של קרנות סל המבוססות על אגרות חוב לפי משך חיים בסדר עולה והן נותנות מבט ממעוף הציפור על הנזק שהתחולל בתחום.
באם מושג משך החיים של אגרות חוב זר לכם המשיכו לקרוא, הסבר יבוא עוד מעט. במבט חטוף ניתן להבחין שמשקיעי האג"ח ספגו הפסדים לא קלים, החל מאחוזים בודדים באגרות הקצרות ביותר וכלה בעשרות אחוזים באלו הארוכות, לא נעים.

מה זה, האם כך אמור להתנהג נכס בטוח? למה זה קרה והאם זו סיבה להתחיל לפקפק בכל מה שלמדנו על הקצאת נכסים בתיקי השקעות?
אני מאמין שהתשובה לשאלה האם הקצאת נכסים מסורתית עדיין עובדת היא כן מסויג, הרעיון עדיין עובד אבל יישומו דרש אולי קצת התאמות בשנים האחרונות ויתכן שהוא דורש התאמה שוב היום. עם זאת, יש לקחים חשובים שניתן וכדאי להפיק מהאירועים האחרונים.

בכדי להבין מה קרה עם אגרות החוב ובכדי שאוכל לענות על השאלה שהצגתי למעלה, לא יהיה מנוס מלהכנס טיפה יותר לעומק לתוך האופן שבו אגרות חוב בנויות ועובדות. אגרות חוב הן תחום שזוכה למעט מדי התעמקות כיוון שהוא מורכב יותר להבנה ממניות, אבל אם ברצוננו להבין מה קרה ואיך ממשיכים מכאן זה נדרש.
מדובר אמנם בנושא מעט טכני אבל אני אשתדל לשמור אותו נגיש ככל האפשר.
רגע לפני שנתחיל, תזכורת – אינני יועץ השקעות! קראו בבקשה את הפטור מאחריות.
קחו נשימה עמוקה – אנחנו צוללים.

השקעה באגרות חוב היא השקעה בחוב – אנו כמשקיעים מוסרים את הכסף שלנו כהלוואה למישהו שמתחייב להחזיר אותו בתוספת ריבית בזמן מוסכם כל שהוא בעתיד. עד כאן הכל פשוט למדי אבל מכאן הדברים מתחילים להסתבך – החוב יכול להיות מונפק על ידי גופים שונים ברמת סיכון שונה, הוא יכול להיות מונפק לתקופות זמן שונות, והריבית שמשולמת יכולה להיות קבועה, צמודה למדד או משתנה ויכולה להיות משולמת במועדים משתנים לאורך חיי האגרת.
לפני שנמשיך כדאי שנסביר מספר מושגים שישמשו אותנו בהמשך – קרן, ריבית, אינפלציה ודיפלציה.
קרן היא סכום ההלוואה, זה הסכום אותו אמור להחזיר הלווה במלואו בסיום חיי האגרת.
ריבית היא התשואה שמשלם הלווה כפיצוי על כך שהלוונו לו את הקרן, לרוב היא משולמת בצורה של קופונים תקופתיים בגודל של אחוז מסוים מהקרן לאורך משך חיי האגרת אבל לפעמים היא משולמת כולה רק בסוף התקופה. מנקודת מבטו של הלווה הריבית היא התשלום על ההלוואה או ״מחיר הכסף״.
אינפלציה היא שחיקה בערך הכסף שמובילה לעליית מחירים.
דיפלציה היא המצב ההפוך מאינפלציה בו המחירים יורדים בהתמדה, זה מצב שמאפיין תקופות של משבר כלכלי.

אגרות חוב יכולות להיות מונפקות על ידי מדינות אבל גם על ידי תאגידים, כאשר מדובר במדינות הן נקראות אג"ח מדינה וכאשר מדובר בתאגידים הן נקראות אג"ח חברות או אג"ח קונצרני. זהות מנפיק החוב היא חשובה, זה מה שקובע את מידת הסיכון שהלווה (מנפיק החוב) יפשוט רגל ושהמלווה (משקיע האג"ח) לא יזכה כתוצאה מכך לקבל את כספו בחזרה. ככל שגדולים יותר הסיכויים של הלווה להגיע לחדלות פירעון כך הוא נחשב מסוכן יותר ולכן המלווה ידרוש פיצוי גדול יותר על הסיכון בצורה של ריבית גבוהה יותר, ובכך אנו מגיעים לכלל הראשון של אגרות חוב –
ככל שמנפיק אגרת החוב פחות יציב כך הריבית שהיא תשלם תהיה גבוהה יותר והתשואה הפוטנציאלית ממנה תגדל.

לאגרות חוב יש משך חיים ידוע מראש. כל אגרת חוב, ללא תלות בגוף המנפיק יכולה להיות מונפקת לתקופות זמן שונות – זהו הזמן שלאחריו הלווה יידרש להשיב את הכסף בחזרה למלווה. ככלל, ככל שהחוב מונפק לזמן ארוך יותר כך הוא נחשב מסוכן יותר כיוון שאי הוודאות לגבי מצבו העתידי של הלווה גדלה ככל שעתיד זה רחוק יותר. ושוב, כמו במקרה הקודם המלווים ידרשו פיצוי מוגדל על תוספת הסיכון בצורה של ריבית גבוהה יותר.
לא רק הסיכון לחדלות פרעון הוא שמגדיל את התשואה עם התארכות משך חיי החוב אלה גם הזמן עצמו, מלווים תמיד יעדיפו למסור את כספם לזמן קצר מאשר לזמן ארוך יותר ולכן ידרשו פיצוי על התארכות משך ההלוואה בצורה של תשואה גבוהה יותר. בכך אנו מגיעים לכלל השני –
ככל שאגרת חוב הונפקה לזמן ארוך יותר כך הריבית שהיא תשלם תהיה גבוהה יותר והתשואה הפוטנציאלית ממנה תגדל. *
_{*לא תמיד זה נכון כפי שנראה עוד מעט.}

כל אגרות החוב למעט יוצא אחד מן הכלל לא מגיבות טוב לעליה של הריבית במשק, הן מגיבות לכך בירידה במחירן בשוק, אבל כאשר זה קורה, אז גם קורה משהו נוסף שקצת מבלבל אנשים – התשואה שלהן עולה, התשואה עולה בדיוק בגלל שהמחיר יורד. הסיבה לכך היא שאגרות חוב בנויות באופן כזה שהסכום שיוחזר בתום חיי האגרת הוא קבוע מראש, נאמר מאה שקלים, אבל המחיר בו ניתן לקנות אותן הוא זה שמשתנה. אם איגרת איקס מבטיחה בתום התקופה להשיב לכם מאה שקלים אבל רכשתם אותה בתשעים ושמונה, אז בתום חיי האגרת תזכו במאה שקלים והתשואה שלכם תהיה שני אחוז. אבל אם מחיר האגרת צנח מתשעים ושמונה לתשעים, וקניתם אותה במחיר הזה אז בסיום חיי האגרת יוחזרו לכם מאה שקלים בתמורה למשהו שנרכש עבור תשעים והתשואה שלכם תהיה עשרה אחוזים. בכך אנו מגיעים לכלל השלישי –
עליית ריבית מקטינה את מחיר אגרות החוב ומגדילה את התשואה שלהן בעקבות זאת, ירידת ריבית עושה את ההיפך.

אז רגע, אם התשואה עולה זה טוב לא ? תלוי למי, מי שקונה את האגרת לאחר עליית הריבית יזכה בתשואה החדשה והגבוהה יותר. מי שהחזיק בה עוד קודם לעליית הריבית יזכה בתשואה המקורית שהובטחה לו לפני שהריבית עלתה. ובכך אנו מגיעים לכלל הרביעי והמאוד חשוב –
התשואה שתתקבל מאגרת חוב ידועה מראש כבר ברגע הקניה עבור מי שמחזיק בה לאורך כל תקופת החיים שלה. *
_{* ומשקיע מחדש את הקופונים התקופתיים.}

קראתם נכון, התשואה ידועה מראש. זוכרים שאמרנו שאגרות חוב נחשבות לנכס בטוח, ובכן – זו הסיבה! אבל רגע, אם התשואה ידועה מראש אז איך בכלל אפשר להפסיד כסף בהשקעה כזו? ובכן זה קצת כמו שאדם בוגר יטבע בבריכת פעוטות – זה לא בלתי אפשרי. הסברים עוד מעט.
כיוון שהתשואה ידועה מראש, וכיוון שזה הנתון שבאמת חשוב – אז ערוצי התקשורת הפיננסיים מצתתים בדפי המידע של אגרות חוב את הנתון הזה ולא את המחיר שלהן כפי שנהוג לעשות במניות.

יש עוד גורם שלא מיטיב עם אגרות חוב- אינפלציה. אינפלציה היא ירידה בערכו של הכסף והיא שוחקת את כוח הקניה שלו. כשאנו אומרים שהתשואה שתתקבל ידועה כבר ברגע קניית אגרת החוב אנו מתכוונים לתשואה הנומינלית, זה אומר שאתם יודעים בדיוק מה יהיה סכום הכסף שיתקבל עם סיום תקופת חיי האגרת, אבל לא מה יהיה שווה הכסף הזה כאשר תנסו לקנות אתו בסופר.
התשואה שמאפשרת לקנות לחם וחלב במכולת היא התשואה הריאלית – זו התשואה הנומינלית בניכוי אחוז האינפלציה בתקופת הזמן הנידונה.
אינפלציה היא סיכון ממשי כשזה נוגע לאגרות חוב, אבל רק כאשר היא איננה צפויה מראש, מה שמוביל אותי לכלל החמישי –
אגרות חוב משקללות במחירן סיכונים צפויים.

מה שזה אומר הוא שהתשואה מאגרות חוב כוללת (לפחות בתאוריה) רכיב שנועד לפצות את המשקיעים מפני סיכונים עתידיים שונים, בין אם מדובר בסיכון של אינפלציה, עליית ריבית או של יציבות הגוף המלווה. כמו תמיד בעולם ההשקעות: יותר סיכון = סיכוי ליותר תשואה, הבעיות מתחילות כאשר קורים דברים שלא נצפו מראש או כאשר המשקיעים לא העריכו נכון את הסיכונים העתידיים.

סוגים של אגרות חוב.
ישנם מספר סוגים של אגרות חוב אבל אני רוצה להתרכז בפוסט זה בשלושה העיקריים, אלו רלוונטיים לכלל המנפיקים, בין אם מדובר בממשלות או בתאגידים:
* אג"ח בריבית קבועה.
* אג"ח צמודות מדד.
* אג"ח בריבית משתנה.
לכל סוג אג״ח תכונות ייחודיות משלו והתנהגות שונה במצבים שונים, וכאשר בונים את חלק האג״ח בתיק השקעות ניתן לעשות שימוש בכולם.

אג"ח בריבית קבועה – זו גלידת הווניל של אגרות החוב ולרוב כשמדברים על אג"ח מדברים על סוג זה.
באג"ח בריבית קבועה נקבעים מראש גם הקרן וגם סכומי החזרי הריבית.
יתרונות:
– זרם תשלומים קבוע וידוע מראש בצורה של קופונים תקופתיים לאורך משך חיי האיגרת, הדבר דומה למשל להכנסה שמתקבלת משכירות.
– התשואה הכוללת שתתקבל ידועה מראש במידה ומחזיקים באגרת לכל משך החיים שלה.
– יש פיצוי כנגד אינפלציה צפויה, כלומר התשואה שתתקבל מהאיגרת תהיה גבוהה ממידת השחיקה בערכו של הכסף בשל האינפלציה (כאשר זו לא גבוהה מהציפיות).
– כאשר הריבית יורדת אז ערכן של אגרות אלו עולה וניתן למכור אותן ברווח לפני סיום תקופת חיי האגרת.
– בזמנים של משבר כלכלי או מיתון, משקיעים נוטים לברוח ממניות ונכסים מסוכנים אחרים אל אגרות אלו כיוון שהן מעניקות מידה של בטחון (ביחוד אלו הממשלתיות), זה גורם לערכן לעלות ויכול לשמש כמשקל נגד להפסדים בחלק המנייתי בתיק ההשקעות.
חסרונות:
– אין הגנה כנגד התפרצות אינפלציונית שחורגת מציפיות השוק.
– כאשר הריבית בשוק עולה, מחירן של אגרות אלו יורד בהתאמה.
שורה תחתונה –
מדובר במוצר השקעה סולידי (במיוחד כשמדובר באג״ח שהונפק על ידי מדינות מבוססות) אשר מתאים לרוב סוגי מזג האויר הכלכלי מלבד אינפלציה חריגה ויכול לספק הגנה בתקופות של משבר.

אג"ח צמודות מדד – זו גלידת הפיסטוק של אגרות החוב, זה לא ממש טעים אבל אחת לכמה זמן פתאום כולם משתגעים על זה.
בסוג זה של אג"ח סכום הקרן מעודכן תקופתית לפי מדד המחירים לצרכן, עולה או יורד בהתאם לרמת האינפלציה בפועל. הריבית משולמת כאחוז קבוע מהקרן אבל כיוון שזו איננה קבועה כך גם תשלומי הקופונים התקופתיים יכולים להתנדנד בערכם.
יתרונות:
– קיים פיצוי מובנה כנגד התפרצות אינפלציונית לא צפויה.
– זרם תשלומים קבוע (מועדי התשלומים קבועים, הסכום יכול להשתנות).
חסרונות:
– אין פיצוי כנגד אינפלציה צפויה, זה אומר שהתשואה תהיה נמוכה ביחס לאג״ח בריבית קבועה בעלת משך חיים דומה, הדבר יתבטא בתשלומי ריבית נמוכים יותר.
– זרם תשלומים צפוי פחות מזה של אג״ח בריבית קבועה בשל התלות ברמת האינפלציה.
– התגובה שלהן למשברים פיננסיים נוטה להיות פחות חריפה מזו של אחיותיהן בריבית הקבועה כך שהן פחות מועילות כמשקל נגד להחזקת מניות.
– מיסוי גבוה יותר משל האג"ח בריבית קבועה (25% לעומת 15%).
שורה תחתונה:
מדובר בכלי שנותן הגנה מפני תרחיש של אינפלציה משתוללת אבל זה בא במחיר של תשואה נמוכה יותר (תחשבו על זה כמעיין תשלום של פרמיית ביטוח כנגד אינפלציה) והגנה פחותה במצבי משבר.

אג"ח בריבית משתנה – זה בכלל לא גלידה, זה סורבה, ובתור קינוח זה יותר טוב מגלידה רק במקרים מאוד מסוימים.
בסוג זה של אגרות חוב החזר הקרן קבוע וידוע מראש אבל תשלומי הריבית יכולים להשתנות לפי מצב הריבית במשק, כאשר הריבית במשק עולה כך תעלה גם הריבית שתשלם אגרת החוב וכמובן שגם להיפך.
יתרונות:
– היתרון הגדול של אג"ח בריבית משתנה הוא שהיא יכולה להגן על המשקיעים מההשפעות של עלייה מפתיעה בריבית.
– הגנה מסוימת מפני אינפלציה שכן כשהאינפלציה עולה בנקים מרכזיים נוטים להעלות את הריביות במשק בהתאמה.
חסרונות:
– זרם התשלומים (קופונים של תשלומי ריבית) העתידיים אינו ידוע ויכול להשתנות על פי הריבית במשק, עולה כשהריבית עולה ויורד כשהיא יורדת.
– כיוון שהריבית באג"ח אלו צמודות לריבית במשק (מדובר בריבית לטווח הקצר) הרי שהתשואה שצפויה מהן תהיה נמוכה ביחס לאג"ח ריבית קבועה במשך חיים דומה.
– הגנה חלקית בלבד מפני אינפלציה, יתכן תרחיש בו האינפלציה עולה אך הבנק המרכזי בוחר לא להילחם בה בהעלאות ריבית.
שורה תחתונה:
כאשר סביבת הריבית עולה מעבר לציפיות השוק זה הזמן של אג"ח אלו לזהור, אבל רק בתנאי שהאינפלציה לא עולה מהר מהריבית.

תנודתיות וסיכון באגרות חוב.
יש הבדלים מהותיים בין מניות ואגרות חוב, אבל שני המאפיינים הבסיסיים של כל מוצרי ההשקעה – סיכון ותנודתיות, אלו קיימים גם כאן כאשר המופעים של כל אחד מהם במניות ובאגרות חוב הם שונים.
הסיכון להפסיד כסף (לפחות נומינלית) באגרות חוב הוא נמוך, מדובר בהתחייבות חוזית של הלווה כלפי המלווה ובמקרים מסויימים היא גם מלווה בביטחונות.
כאשר מדובר באגרות חוב ממשלתיות מאיכות גבוהה אז הבטחון גבוה במיוחד, תרחיש של ממשלה מערבית יציבה שמגיעה לחדלות פרעון הוא תרחיש קיצוני ולא סביר. עם זאת, הסיכון איננו אפס וקיימים לכך תקדימים.
ממשלות יכולות אמנם להגיע לחדלות פירעון אבל לרוב הן לא צריכות, הן פשוט גורמות לאינפלציה ששוחקת את ערך החוב שלהן.
מנקודת מבטו של המשקיע זה לא שונה ממה שקוראים לו במחוזותינו "תספורת", הוא יקבל פחות ממה שהיה אמור לקבל ואין מה לעשות לגבי זה.

חדלות פירעון ואינפלציה מייצגות סיכון להתחייבות הכספית שמגלמות אגרות חוב, אבל קיימת גם תנודתיות במחיר שלהן שתלויה בשינוי שער הריבית. כיוון שעליית ריבית מפילה את מחירי אגרות החוב – מדובר בסיכון של תזרים, כלומר סיכון שהמשקיע יאלץ למכור את אגרות החוב שברשותו מוקדם משתכנן בנקודה בה המחיר שלהן נמוך, פעולה שתגרום לו להפסד.

וזה מביא אותנו לכלל האחרון:
התנודתיות במחיר אגרות חוב ביחס לשינויים בריבית איננה אחידה, אלו בעלות משך חיים ארוך יותר רגישות יותר והתנודתיות תתבטא בהן בצורה חריפה יותר.

בגדול, מחיר אגרת חוב ישתנה באחוז על כל אחוז של שינוי בריבית – לכל שנת משך חיים. כך למשל אם אגרת הונפקה לעשר שנים אז עליית ריבית של אחוז אחד תגרור ירידה של עשרה אחוזים במחיר שלה. כשאנו מצוידים בידע הזה לא קשה להבין איך התרחשו השנה נפילות של עשרות אחוזים במחיר של חלק מאגרות החוב.

עכשיו צריכה להישאל השאלה – מדובר במוצר השקעה שיש בו סיכון והוא גם תנודתי, אז למה מציגים אותו כבטוח ?

ראשית נזכיר כי התשואה באגרות חוב ידועה מראש, זה אומר שבמידה ושומרים על מתאם בין אופק ההשקעה לבין משך חיי האגרות שמשקיעים בהן אז ניתן להתעלם מהתנודתיות במהלך הדרך כיוון שאנו יודעים בוודאות מה תהיה התוצאה בסופה.

שנית, וזה אולי הזמן להזכיר משהו שרשמתי ב״מספיק להיות פראיירים״:

״גם אגרות חוב, למרות שהן אמורות לספק בטחון לתיק שלנו אינן מכשיר פיננסי בטוח. כפי שכתבתי בפוסטים הקודמים, אין ארוחות חינם, אם אגרות החוב נושאות תשואה הן גם נושאות סיכון, הביטחון שלהן הוא יחסי בלבד, הן בטוחות ביחס למניות״

אבל האם זה נכון? האם אגרות חוב באמת בטוחות יותר ממניות?
במובן הסיכון בוודאי, מניות לא מבטיחות לנו דבר חוץ מאפשרות לשותפות ברווחים – אם יהיו כאלה. אגרות חוב הן הבטחה חוזית לתשלום והלווה מחויב להסכם ההלוואה בין אם זה מתאים לו או לא.
אבל מה בעניין התנודתיות? האם התנודתיות של אגרות חוב פחות חריפה משל מניות? התשובה היא כן, ותכף נראה זאת, אבל זה רק חלק מהעניין. תנודתיות במחירי אגרות החוב יכולה להיות דבר רצוי, זה תלוי בסוג המתאם לתנודות המחיר של המניות. באם התנודתיות שלהן מציגה התנהגות הפוכה לזו של מניות כי אז יש לאגרות חוב פוטנציאל לרסן את תנודותיהן בתיק השקעות.

בואו נביט בגרף הבא, הוא נראה קצת עמוס אבל הוא נותן את התשובות בבהירות:

US T.BONDS VS S&P 500 CHART, Source of the data

הגרף מציג את השינוי השנתי במחיר של מדד המניות הפופולרי S&P 500 יחד עם זה של מדד אגרות חוב משוקלל אשר מיצג את שוק אגרות החוב האמריקאי.
ניתן להבחין בכך שהמתאם בין הגרף הכתום (מניות) והגרף הכחול (אג"ח) משתנה עם הזמן, לעיתים מציג התנהגות תואמת ולעתים מציג התנהגות הפוכה של שני המדדים.
יש שני דברים חשובים ש"קופצים" החוצה מהגרף – הראשון הוא שעוצמת התנודות לרוב נמוכה יותר באגרות החוב, זה כשלעצמו תורם לביטחון היחסי שלהן מול מניות. ויש עוד משהו, שימו לב מה קורה בכל נקודות המשבר הרציניות כאשר מדד המניות צולל בעשרות אחוזים אל מתחת לאפס – בנקודות אלו אגרות החוב שומרות על מחירן או אפילו מוסיפות עליו. מה שניתן להבין מהגרף הוא שההגנה שמספקות אגרות החוב איננה מושלמת, אבל היא בכל זאת מהותית.
במילים פשוטות, אגרות חוב הן נכס בטוח יחסית אבל תנודתי, הן מציגות התנהגות שהיא לפעמים דומה ולפעמים הפוכה לזו של מניות, התנודתיות שלהן לרוב נמוכה יותר ובנקודות של משבר חמור הן בדרך כלל משמשות כמגן, אבל לא תמיד – כפי שראינו השנה.

הדרך למטה.
אז מה קרה השנה, למה אגרות החוב נפלו בצורה חריפה כזו ? מדובר בתנודתיות, כפי שראינו זה לא דבר חריג. מה שהיה הפעם חריג זו עוצמת התנודה במחיר והמתאם החזק לנפילות שהתרחשו במקביל במחירי המניות.

זה קרה בגלל תופעה ישנה שחזרה לחיינו, תופעה שלא ביקרה פה מאז שנות השמונים – אינפלציה גבוהה.
אינפלציה גבוהה רעה לכלכלה משלל סיבות, בין השאר היא מעוותת את כל מנגנון המחירים במשק ופגיעתה קשה במיוחד באלו שמתקיימים מחסכונות או קצבאות כגון עניים או פנסיונרים. בנקים מרכזיים מחויבים בשל כך לשמור על האינפלציה בתוך תחום שנחשב סביר, כשהיא עולה מעליו הם מגיבים והדרך שלהם לעשות זאת היא להעלות את הריבית.

הריבית בשני העשורים החולפים הייתה נמוכה ובשנים האחרונות היא כבר ממש הגיע לאפס, זה אומר שמשקיעים שרצו לקבל מעט תשואה "חסרת סיכון" מאגרות חוב קצרות טווח נדחפו להשקיע באגרות יותר ויותר ארוכות ככל שהריבית הלכה וירדה. הריבית הנמוכה אילצה משקיעים לבחור בין תשואה נמוכה ברמות הסיכון המתאימות להם לבין תשואה מעט יותר גבוהה ברמות סיכון מוגברות. מי שבחרו בחלופה השנייה היו חשופים לסיכון שהריבית תעלה, אבל זו היתה נמוכה זמן רב כל כך שזה היה תרחיש שמעטים התייחסו אליו ברצינות.

אבל אז התפרצה האינפלציה והריבית החלה לעלות.

את חומרת ההתפרצות האינפלציונית הנוכחית הבנק המרכזי האמריקאי לגמרי פספס וכשהתעורר לבסוף הוא הגיב בעוצמה חסרת תקדים והעלה את רף הריבית בחדות ובזמן קצר.
אגרות החוב הגיבו בירידה במחירן, כל אחת בהתאם למשך החיים שלה.
מי שגם כן לא קיבל יפה את עליית הריבית והחששות מפני אינפלציה גוברת היה שוק המניות שהגיב בעצמו בירידות, וכך קיבלנו שוק בו גם מניות וגם אגרות החוב נמצאים בנפילה במקביל.

מי שאגרות החוב בתיק ההשקעות שלו תואמות את אופק ההשקעה שלו – עבורו הירידות האחרונות מיצגות תנודתיות בלבד ולא נזק קבוע, ככל שהזמן יעבור האגרות שנרכשו יתכנסו למחיר שתואם את התשואה הצפויה מהן בתום התקופה של כל אגרת. מי שלא שמר על המתאם הנ"ל עבורו הסיפור שונה בתכלית והפסדים שלו אמיתיים לגמרי. מי שרכש איגרת לשלושים שנה יצטרך להחזיק בה עוד שנים רבות לפני שירידת המחיר הנוכחית תקוזז, למי שעבורו זו איננה אפשרות סבירה יש שתי דרכי פעולה – למכור את האגרת ולנעול הפסד ממשי או להמשיך להחזיק בה בתקווה שהריבית שוב תרד, אם וכאשר.

תנודתיות היא אח.
התנודתיות באגרות חוב איננה בהכרח רעה, הרגישות של אגרות חוב ארוכות לשינויים בריבית הופך אותן לכלי ספקולטיבי בטווח הקצר אבל גם יכול להועיל, במידה והמתאם למניות הוא הפוך אז יש יתרון בהחזקה של אגרות אלו. התגובה החריפה שלהן לשינוי בכיוון הריבית יכולה לגרום לקפיצה חזקה במחיר שלהן במידה והריבית יורדת בחדות – מה שקורה לפעמים כשפורץ משבר כלכלי. במקרה שכזה עליית המחיר של אגרות החוב יכולה אפילו לקזז לגמרי ירידות חדות במחיר המניות. זה מה שעומד בבסיס אסטרטגיות השקעה הגנתיות בסגנון זו של הארי בראון.

בפרספקטיבה שכזו יש הגיון בהחזקה של אגרות חוב ארוכות מאופק ההשקעה, אבל במינון מתאים ותוך הכרה בסיכונים שקיימים באסטרטגיה כזו. צריך לזכור שתנודתיות חריפה יכולה להיות דבר מפחיד עבור מי שלא הכיו את עצמו לכך מראש, במיוחד באגרות חוב.

ידע מסורתי גורס שאגרות החוב העדיפות לעניין זה יהיו אלו בריבית קבועה, אלו לא יושפעו מתנאי דיפלציה שבדרך כלל מלווים משבר כלכלי. ביני לבין עצמי אני תוהה מה לגבי תרחיש של סטגפלציה – ירידה בפעילות הכלכלית מלווה באינפלציה גבוהה. תרחיש נדיר אמנם אבל לא בלתי אפשרי ושם דווקא אג״ח צמודות מדד אולי יועילו יותר.

לאן הולכים מכאן?
אגרות חוב הן מעט יותר מורכבות ממניות, אם במניות צריך בעיקר להחליט על גודל סל המניות כאחוז מתיק ההשקעות ואז רק לרכוש סל מגוון ככל האפשר, אז כשמדובר באגרות חוב זה לא כל כך פשוט. צריך לבחור בין ממשלתי ותאגידי, צריך להחליט איזו צורה של תשלומי ריבית מתאימה לנו וצריך לבחור משך חיים. לכל ההחלטות האלו יהיו השלכות משמעותיות ליכולת של אגרות חוב לספק מידה הולמת של הגנה. מורכבות הנושא היא (אני מניח) גם הסיבה שבדרך כלל לא עוסקים בו לעומק בפוסטים בנושא הקצאת נכסים, אבל כאן אנו דווקא כן ננסה לעשות זאת.

קיים כלי שיכול לעזור לנו בבואנו לקחת החלטות השקעה בעולם אגרות החוב, הוא נקרא עקום התשואות –
אם נשרטט על גרף את התשואה (ריבית) של אגרות חוב ממשלתיות שונות, מהקצרה ועד הארוכה ביותר, נקבל משהו שנקרא עקום התשואות. מדובר בכלי שמאפשר תמונה גרפית של מצב שוק האג״ח הממשלתי.

התמונה למטה מראה את מצבו של עקום התשואות על החוב של ממשלת הארה"ב היום (הקו השחור) ושנה אחורה (הקו הכחול). אני אוהב את התמונה הזו כיוון שהיא ממחישה יפה את הדילמות שעמדו בפני משקיעי האג"ח בשנה החולפת ואת אילו שהביאה איתה השנה הנוכחית.

הדבר הראשון שצריך להבין הוא שהאזור של אגרות החוב הקצרות, כלומר הצד השמאלי ביותר בגרף מייצג את הריבית במשק, זו העלות להלוואות קצרות טווח ומי שקובע אותה הוא הבנק הפדרלי, היא מוכרת גם בשם ריבית הפריים.
הדבר השני שצריך להבין הוא שהאזור הרחוק יותר, זה שבצד הימני – מייצג את התשואה על אגרות החוב הארוכות. אלו מושפעות מהריבית אבל נקבעות בפועל על ידי כוחות שוק של ביקוש והיצע.

מה שיפה בתמונה הזו היא שהיא משקפת שני מצבים שונים לגמרי של שוק האג"ח ושניהם לא מה שנחשב מצב "נורמלי".
עקום תשואות אמור להראות כמו קו שמתעקל כלפי מעלה משמאל לימין. הקו הכחול – זה שמתאר את המצב שנה אחורה עושה זאת אבל הוא מתחיל מאפס. זה אומר שהריבית היא אפס ושכסף מושאל למעשה בחינם, אתם מכירים משהו שיש בו צורך שמושאל בחינם?

יותר מזה, הגרף שהובא כאן נמתח רק שנה אחורה, אבל קצת אחורה מזה הגרף היה כל כך שטוח שאפילו אגרות חוב לעשר שנים נשאו ריבית שקרובה מאוד לאפס, באירופה אף היתה נהוגה ריבית שלילית והיו דיבורים על כך גם לארצות הברית. זה היה השלב בו אני אישית הפסקתי למצוא את ההגיון בהחזקה בנכס הזה, הריבית היא הפיצוי על הסיכון שנלקח, כשזו מאופסת או שלילית מדובר בנכס שנושא בעיקר סיכון ללא תמורה אמיתית בעבורו. בשלב ההוא העברתי את החלק הבטוח בתיק שלי ל״אגרות החוב״ בעלות משך החיים הקצר ביותר שבנמצא – כסף מזומן.

זה היה לפני שנה, ומאז הריבית עלתה.
ניתן לראות שהריבית עלתה בזמן של שנה מאפס לכמעט ארבע אחוזים, זה מהלך יוצא דופן בזמן כל כך קצר.
ככל שהריבית עלתה הלך והתרומם כל הגרף, אבל החלק הארוך שלו לא התרומם באותה מידה כמו החלק הקצר וכך קיבלנו את הגרף המפותל השחור, זה שמייצג את מצבנו היום.
הפיתול בגרף מתאר מצב בו האגרות הארוכות והמסוכנות יותר משלמות פחות תשואה מאילו הקצרות והבטוחות יותר, זה לא נחשב מצב נורמלי – הסיכון המוגבר אמור להיות מתומחר בריבית גבוהה יותר.

זה לא רק מצב שנחשב לא נורמלי, הוא גם לא יציב. בהמשך הדרך, לא בעוד זמן רב, משהו בהכרח ישתנה כדי להחזיר את הגרף לצורתו הרגילה – או שהצד הקרוב בגרף ירד מטה (הריבית תרד) או שהצד הארוך יעלה (תשואת האגרות הארוכות תגדל).

האפשרות הראשונה מחזירה אותנו למצב ששלט פה בשני העשורים האחרונים של ריבית אפסית, האפשרות השניה מסמנת שינוי מהותי במשטר הריביות ועל הדרך גם עולם נוסף של כאב בתחום אגרות החוב, בעיקר באלו הארוכות.
לא בלתי מתקבל על הדעת שהריבית הגבוהה תגרור משבר כלכלי שיאלץ את מקבלי ההחלטות לעשות מה שעשו במשבר הקודם ובזה שלפניו ולהוריד שוב את הריבית לכיוון האפס, על זה כרגע השוק מהמר, אבל בפעמים הקודמות לא הייתה אינפלציה שהפריעה, הפעם יש אז נראה…

אני לא יודע מי משני התרחישים יתגשם, באמת שאני לא.
"אי אפשר לחזות" אומר הווארד מארקס, "אפשר רק להתכונן". זו הגישה הנכונה לדעתי במצב הנוכחי.
אל מול עתיד לא ידוע ניתן רק להיערך לכל התרחישים הצפויים במקביל, זה מבטיח מראש תוצאות לא מבריקות, אבל כאלו שכנראה לא יהיו קטסטרופליות.

הדבר הראשון שחשוב כמובן להתייחס אליו יהיה משך חיי האגרת.
לרוב, אופק ההשקעה של מי שמסכן את הכסף שלו בשוק ההון יהיה ארוך, זה מאפשר משחק עם משכי חיים שונים. בצורה כזו ניתן להקצות חלק מההון לאגרות ארוכות וחלק לאגרות קצרות ובכך לפזר סיכונים ולהתכונן במקביל למספר תרחישים.

אם ניקח כדוגמה את המצב הנוכחי כפי שהוא משתקף מעקום התשואות – האגרות הקצרות מספקות היום תשואה שעד לפני שנה נחשבה לחלומית, ארבעה וחצי אחוז בסיכון אפסי (נומינלית – לפני אינפלציה), אבל מי שמשקיע באגרות הקצרות מבטיח לעצמו את התשואה הזו למשך זמן קצר בלבד.
בתום חיי האגרות יעמוד המשקיע באחד משני תרחישים, או שהריבית תעלה ואז הוא יוכל להשקיע מחדש את הכסף בריבית גבוהה יותר (וזה מצוין) או שהריבית תרד והוא יאלץ להסתפק בריבית חדשה ונמוכה יותר. בסיטואציה כזו המשקיע כנראה יצטער שלא נעל את הכסף דווקא באגרות הארוכות.

האגרות הארוכות מבטיחות תשואה נמוכה ביחס לאלו הקצרות למרות הסיכון הגדול יותר הגלום בהן, לכאורה זה יוצר מצב לא הגיוני, אבל צריך לזכור שמדובר בתשואה שנתית – השקעה באגרות הארוכות מאפשרת "לנעול" תשואה זו לשנים רבות קדימה. נכון להיום מדובר בערך בשלושה אחוזים, זה לא רע ויש מי שזה יספיק לו. מה גם שאם בשנים הקרובות הריבית תשוב ותרד וגם האינפלציה תשוב ותרגע אז זו תהיה תשואה שתחשב ל"מציאה".
אם לעומת זאת הריבית תמשיך ותעלה אז הכסף יהיה נעול במוצר עם ריבית נמוכה יותר מהאלטרנטיבה בשוק ויתכן שגם עם אינפלציה שמכרסמת בו, וככל שהוא נעול ליותר זמן כך גם חוסר האפשרות לשחרר אותו ולהנות מהריבית החדשה הגבוהה יותר תהפוך ליותר כואבת.

ואז יש גם את סיכון האינפלציה, אינפלציה היא דרכה של הממשלה לומר שלא מתאים לה להחזיר לכם את החוב במלואו, מצד שני היא גם מנפיקה אגרות חוב שכוללות בתוכן ביטוח מפני תרחיש כזה – אג"ח בריבית צמודה ואג"ח בריבית משתנה.
אם תשאלו את הסולידית היא תגיד ש-לא קונים ביטוח נגד שריפות מפירומן, אני לא מסכים. אם היחיד שמוכן למכור לי ביטוח נגד שריפות הוא הפירומן השכונתי החביב אז אקנה ממנו ביטוח בחפץ לב, זה נותן לי שקט פיננסי ונותן לו תמריץ בכיוון הנכון – אם יחליט בכל זאת לשרוף לי את הבית זו תהפוך להיות הבעיה שלו, כך שהוא כנראה יחשוב פעמיים.
אגרות חוב ממשלתיות צמודות מדד ואגרות חוב ממשלתיות בריבית משתנה הן שתיהן מכשירים פיננסיים שמכילים מרכיב להגנה מפני אינפלציה, כל אחד בדרך מעט שונה. בשני המקרים זה מגיע עם פרמיה שאוכלת מהתשואה, כמו בכל ביטוח.
לטעמי שילוב אגרות אלו בתיק אג"ח יכול לשמור על הכסף בתרחישים אינפלציוניים, ההגנה הזו גם מאפשרת למתוח את משך החיים קרוב יותר לגבול אופק ההשקעה מבלי לחשוש מאינפלציה שתכרסם בקרן לאורך שנים.

דרך נוספת לגדר את סיכון האינפלציה עוברת דרך אחזקת אגרות חוב בעלות משך חיים נמוך, אינפלציה היא כמו ריבית שלילית, וחוק הריבית דריבית תקף גם עבורה. זה אומר שאינפלציה שמשתוללת במשך שנים יכולה לעשות שמות באגרת שהונפקה לשנים רבות קדימה באם התשואה השנתית שהובטחה בה לא לקחה סיכון זה בחשבון והיא קטנה מהאינפלציה השנתית. הריבית באגרות הארוכות עומדת נכון להיום על שלושה וחצי אחוזים, מי שרוכש אגרות אלו מהמר אם כך שהאינפלציה תישאר נמוכה מכך לעוד שנים רבות קדימה. אינני יודע עד כמה זה הימור משתלם, ידענו אמנם שני עשורים של אינפלציה נמוכה אבל עשורים של אינפלציה גבוהה התקיימו גם הם. היצמדות למשך חיים קצר מאפשר לשחרר את הכסף במידה והאינפלציה מתחילה להשתולל ונותנת אפשרות להעביר אותו לאגרות חדשות שכבר מתמחרות נכון יותר את הסיכון.

בסופו של יום לא קיימת נוסחת קסם, כל משקיע נדרש לבנות את התמהיל שנכון עבורו תוך התחשבות במצבו האישי, ברגישות שלו לסיכון ובאופק ההשקעה שלו, נדרש גם ניתוח סיכונים ותרחישים, אלו אינם סימטריים – עליית ריבית יכולה לגרור הפסד ממשי ואילו ירידת ריבית יכולה בעיקר לגזול הזדמנויות עתידיות.
אינפלציה לעומת זאת היא צרה צרורה מכל זווית שמסתכלים ולכן יש להישמר מפניה. אני לא חושב שצריך להיות פרנואידים בנושא זה אבל כן צריך לקחת אותו בחשבון כסיכון אפשרי. כאמור, האינפלציה היא בעייתית באגרות חוב בריבית קבועה רק כשזו הראשונה חורגת מהציפיות והריבית מזו השניה דלה מכדי לספק הגנה ראויה, אבל לאחר עשורים ללא אינפלציה אנו עלולים לגלות שלאינפלציה ולאינקוויזיציה (הספרדית) יש יותר מרק את המצלול שלהן במשותף.

הסוגים השונים של אגרות חוב מאפשרים לתפור את הפתרון לצרכיו של כל משקיע ומשקיע, מי שאגרות החוב בתיק ההשקעות שלו נדרשות בעיקר לצרכי שימור הון יבחר אולי בדרך של משך חיים קצר יותר ומוצרי חוב שמספקים הגנה מפני סיכוני ריבית ואינפלציה. אבל מי שהן נדרשות עבורו בעיקר כמשקל נגד למניות יבחר אולי בדרך של משך חיים ארוך ואגרות בריבית קבועה. מפת הסיכונים משתנה תדיר ושימוש מושכל בעקום התשואות יכול לעזור להבין אותם ולהיערך בהתאם.

אחזקה ישירה או אחזקה דרך קרנות נאמנות.
אגרות חוב בנויות כך שלאחר סיום משך החיים שלהן הן מחזירות את הקרן ואת יתרת הריבית וחדלות להתקיים. מי שמעוניין להמשיך ולהחזיק באגרות חוב דומות לאחר מכן נדרש לרכוש אחרות במקום אלו שהגיעו לבגרות. הדינמיקה הזו יוצרת צורך לרכוש מחדש אגרות חוב באופן תקופתי.

הצורך לרכוש אגרות חדשות יכול להתעורר גם לפני שכל האיגרות הוותיקות בתיק סיימו את חייהן, אם למשל רוכשים אגרת לעשר שנים – כעבור שנה היא כבר איגרת לתשע שנים וכך הלאה. בשלב מסויים משך חיי האגרת כבר עלול שלא להלום את כוונתו המקורית של המשקיע שרכש אותה. הדרך להתמודד עם הבעיה הזו היא סולם איגרות, כך למשל משקיע שמעוניין באגרת למשך ממוצע של עשר שנים יחזיק אגרות לחמש, עשר וחמש עשרה שנים. כעבור חמש שנים האגרת לחמש עשרה שנים תהפוך לאגרת של עשר, האגרת של עשר לחמש והאגרת של חמש תסיים את חייה. יהיה על המשקיע לרכוש שוב איגרת לחמש עשרה שנים כדי להחזיר את המצב לקדמותו.

כל עניין האיזון התקופתי גורר התעסקות, אבל יותר מכך הוא גם גורר אירועי מס – הן בעת קבלת תזרים הקופונים והן כאשר איגרת החוב מחזירה את הקרן ויוצרת אצל המשקיע רווח הון. דרך פשוטה להמנע משתי הבעיות הנ״ל היא החזקה של אגרות חוב לא באופן ישיר אלה דרך קרנות נאמנות.

יש יתרונות מסוימים באחזקה של אגרות חוב דרך קרנות נאמנות ולא באפן ישיר – קל יותר לקנות ולמכור אותן והן מונעות את הצורך באיזון תקופתי של אגרות החוב. אבל חשוב מזה, הן מאפשרות להימנע מתשלומי מיסים מיותרים. קרנות בארץ הן לרוב פתורות ממס ברמת הקרן, זה אומר שמכירת אגרות ישנות וקניה של חדשות לא יוצרת אירוע שדורש תשלום מס מצד המשקיע. זה יתרון משמעותי, במיוחד אם מעוניינים להחזיק באגרות בעלות משך חיים קצר.
שיקולי מס לא בהכרח ולא תמיד משחקים דווקא לטובת הקרנות, המיסוי עליהן הוא של 25% מהרווח בעוד שהמס על רווחים מהחזקה ישירה של אגרות חוב ממשלתיות בריבית קבועה הוא 15%. הטבה זו ייחודית רק לסוג זה ולא תקפה לשאר הממשלתיות שם המס עומד על 25%. מדובר בשיקול לטובת החזקה ישירה במידה ורוכשים אגרות בעלות משך חיים ארוך.

אגרות חוב ומניות נבדלות זו מזו כשמדובר בקרנות נאמנות. קרנות של מניות מתנהגות בצורה כמעט זהה לאחזקה במניות עצמן אבל באגרות חוב המצב שונה.
קרנות של אגרות חוב בדרך כלל מגדירות עצמן לפי משך חיים של האגרות שברשותן, אבל כיוון שלאיגרות חוב משך חיים שהולך ומתקצר ככל שמתקרב מועד הפירעון שלהן- כך משתנה גם משך החיים הממוצע של האגרות בקרן. הדרך של הקרנות להתמודד עם זה היא סירקולציה של אגרות חוב חדשות פנימה שיחליפו את אלו הבוגרות.
זה יוצר מצב בו הרגישות של הקרן לשינויים בשער הריבית זהה לזו של האיגרת הממוצעת בה אבל משך החיים בפועל הוא אין סופי, הקרן לעולם לא מוחזרת – היא מגולגלת שוב ושוב לרכישת אגרות חוב חדשות.
מה שזה אומר הוא שקרנות אג"ח מעתיקות את התנודתיות של נכס הבסיס שלהן אבל לא מספקות או אותו זרם תשלומים – במיוחד בארץ כיוון שהקרנות פה הן צוברות ומגלגלות את הקופונים בחזרה לתוך הקרן דרך רכישות חדשות כך שלא הקרן ולא הריביות משולמים אלה נצברים.
צריך לזכור, סיכון עליית הריבית עדיין קיים לפיכך שמירה על מתאם בין אופק ההשקעה למשך החיים של האגרות בקרן עדיין נחוץ, אבל משך חיים זה בקרנות אג"ח עלול להתארך מבחינה אפקטיבית עד פי שתיים מזה של נכס הבסיס שלהן, לא אכנס פה לסיבות, מי שרוצה להתעמק יכול לעשות זאת כאן. יש להתייחס לכך במידה ורוצים עדיין להנות מהתשואה לפדיון שמבטיחות האגרות.
הסיכון כמובן עולה עם התמשכות הזמן הנדרש לאחזקה ולכן ההגנה והוודאות שמספקות קרנות אג"ח פחותה מהאלטרנטיבה של אחזקה ישירה.

בסופו של יום יש יתרונות ויש חסרונות לאחזקה ישירה או דרך קרנות וחשוב להכיר אותם, אבל כל עוד מתרחקים מאגרות בעלות משך חיים ארוך במיוחד אז ההבדלים לא מהותיים ובעיקר מדובר בבחירה של נוחות. עם זאת, במידה ומעוניינים ביצירה של זרם הכנסות מהשקעה באגרות חוב ישראליות אז (נכון להיום) ניתן לעשות זאת רק דרך החזקה ישירה.

בארץ או בחו״ל?
ניתן גם לקנות אג״ח ממשלתי מאיכות גבוהה של ממשלות זרות, הדבר קל במיוחד אם עושים זאת דרך קרנות ולא באופן ישיר. אבל האם זה כדאי? אני לא אכנס כאן לכל מכלול השיקולים אבל אתייחס לאחד חשוב – תנודתיות בשערי המטבע. כאשר משקיע ישראלי קונה אג״ח ממשלתי אמריקאי לדוגמה, הוא עושה זאת בדולרים, גם זרם התשלומים מהאיגרת יהיה במטבע זה. אבל כמה יהיה שווה זרם תשלומים זה לכשיומר לשקלים? זה כבר תלוי ביחס העתידי בין שערי המטבע של הדולר והשקל – אבל יחס זה איננו ידוע מראש. נזכיר כי אחת הסיבות העיקריות לרכוש אגרות חוב מלכתחילה היא בשביל הוודאות שהן מספקות, כך שמדובר במהלך שקצת חותר תחת הסיבה שבשלה כדאי לרכוש אגרות חוב. האם זה אומר שבאופן קטגורי הדבר איננו כדאי? לא, אבל זה מכניס משתנה נוסף שחשוב לקחת בחשבון.

אג״ח קונצרני ושאר ירקות
אג״ח קונצרני, אג״ח בסיכון גבוה, אג״ח ממשלתי של מדינות מתפתחות ועוד. בכל אלו כל החוקים והכללים השונים שלמדנו להשקעה באגרות חוב עדיין תקפים, אבל מתווספת שכבה נוספת של מורכבות שנובעת מהסיכון הממשי להחזר הקרן בשל אירוע של חדלות פירעון. זה יוצר מצב בו ניתוח ניירות ערך אלו דומה יותר לניתוח מניות. מדובר אמנם באגרות חוב אבל עם פרופיל סיכון \ סיכוי שונה לגמרי מזה של אג"ח ממשלתי מאיכות גבוהה ודרושה הבנה עמוקה בתחום בכדי להמנע מטעויות. באגרות מסוג זה המשחק נשען על גיוון הולם ועל המנעות מהפסדים, השימוש בקרנות נאמנות מתבקש אם כך למי שרוצה חשיפה לנכסים הללו אך אין לו את הידע וההכשרה המתאימים.

סיכום
אגרות חוב שונות ממניות, הן גם מורכבות מהן.
השקעה באגרות חוב דורשת מעט התעמקות בפרטים הטכניים, יש סוגים שונים ויש משכי זמן שונים וניתן לבנות תמהיל שנכון לכל משקיע ומשקיע אבל דרושה מעט הבנה, ופה לדעתי קיים פער ידע מסוים, פער שאני מקווה שפוסט זה עזר לצמצם.
בשימוש נכון אגרות חוב יכולות להעניק הגנה למשקיע במגוון תרחישים, בין אם בשמירה על ההון או דרך יצירת משקל נגד לתנודתיות של מניות. עם זאת ההגנה הזו דורשת שאגרות החוב ישיאו תשואה חיובית משמעותית, זה לא היה המצב בשנים האחרונות כיוון שהריבית עמדה על אפס זמן רב, אבל זה הולך ומשתנה והרלוונטיות שלהן הולכת ועולה בשל כך.
התהליך הזה שבו הריבית עולה גורם נזק לחלק ממשקיעי האג"ח הוותיקים שהתנהלו בחוסר אחריות ועלול להביא משקיעים חדשים למסקנות לא נכונות, אבל שלא יהיה ספק – מדובר בתהליך חיובי, בעולם נורמלי נטילת סיכון צריכה להיות מתוגמלת בהתאם, זה לא היה המצב בשנים האחרונות אבל עליית הריבית עוזרת לתקן זאת.