דברים שלמדתי מהשקעה כושלת

לאחרונה נגאלה מיסוריה אחת ההשקעות הוותיקות בתיק שלי ולמעשה ערכה התאפס, היא גססה כבר זמן רב אמנם אבל הפעם החששות התאמתו והחברה הגישה בקשה להגנה מנושים ולמעשה פשטה רגל. במצב שכזה בעלי החוב הם שהופכים לבעליה החוקיים של החברה, ומחזיקי המניות, הבעלים המקוריים – נמחקים. מדובר בחברה מתחום חיפוש והפקת נפט וגז בים, זהו סקטור שחווה קריסה טוטלית בשנה האחרונה. החברה בה החזקתי לא היתה איזוטרית, למעשה היא היתה אחת הגדולות בתחום, אבל מחירי האנרגייה הנמוכים פשוט שמטו את הקרקע תחת המודל העיסקי של רבות מהחברות שפועלות בו.

Photo by Vlad Chețan from Pexels

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הבטחתי לשתף בהצלחות וגם בכשלונות, ופה ללא ספק היה כישלון משמעותי, אבל כזה שיש מה ללמוד ממנו. ידע הוא מה שאתה נותר עימו כשאתה לא מקבל את מה שרצית אומר הווארד מארקס, אני לא יכול שלא להסכים עימו, אבל בכדי לעשות זאת נדרש בדק בית אמיתי. אני רוצה לצין שאני לא מתכון להתייחס פה לשאלה אם יש בכלל תועלת בבחירת מניות פרטנית, זו שאלה רלוונטית אבל כזו שחורגת ממסגרת הדיון בפוסט הזה.

נתחיל דווקא בצד החיובי של העניין ובדברים שכן עשיתי נכון. כבר שנים שאין להשקעה הזו השפעה מהותית על תיק ההשקעות שלי, הסיבה לכך היא שטעויות בבחירת מניות נוטות לצמצם את עצמן. ככל שמחיר המניה קטן הנתח מהתיק שהיא תופסת הולך ומצטמצם, גם במקרה הגרוע ביותר ערכה יכול לרדת רק לאפס, טוב, בהנחה שלא מתפתים להוסיף למניה בדרכה למטה (טעות שעשיתי אמנם, אבל באופן מוגבל).

אגב, לא בכל מכשירי ההשקעה העניין עובד ככה, בהשקעת שורט למשל מדובר במניות שנלקחו בהשאלה בכדי למכור אותן בשוק ושיש בסופו של דבר לקנות אותן בחזרה ולהשיב לבעליהן המקוריים. כיוון שאין גבול תאורטי למידה בה ערכה של מניה יכול להתנפח, משקיע השורט עומד מול הפסד פוטנציאלי אינסופי, זאת בניגוד להשקעת לונג בה האפס מסמן את הגבול התחתון.

נקודה נוספת ששיחקה לטובתי היא הגיוון, התיק שלי אמנם מצומצם מאוד ביחס למדד שוק רחב כגון S&P 500 אבל עדיין הוא מכיל מספר גדול מספיק של מניות. יותר מזה, אלו מניות בעלות מתאם נמוך בין אחת לשניה. המניה שקרסה עשתה זו כחלק מהתרסקות כללית של הסקטור בו היא פעלה, ולי לא היו מניות נוספות מסקטור זה או כאלו שמושפעות ממנו.

עד כאן הדברים שעשיתי נכון, נעבור עכשיו אל הלקחים השליליים, ולא חסרים פה כאלו:

השקעה במשהו ללא הבנה מספקת בתחום – מי שבוחר מניות צריך הבנה עמוקה בתחומים בהם הוא בוחר להשקיע, אין דרך לעקוף את זה. זה אחד ממקורות ההנאה והלמידה בתחום, אבל זה גם מקור לא אכזב לכאבי ראש. אין הגיון לשים כסף בהשקעה בה איננו מבינים את הכוחות שעשויים לפעול עליה. אנו מוצפים כל יום בחדשות, חלקן רלוונטיות וחלקן לא, אין איך להבין האם החדשות האחרונות יש בהן משהו שמסכן את קיומה של החברה בה השקענו אם אנחנו לא מבינים אותה טוב מספיק, צריך להבין את מקורות הרווח שלה ומה יכול לסכן אותם באופן מהותי, לשם כך צריך להבין את השוק בו היא פועלת ואת הכוחות בו. לא תמיד ניתן להבין טוב מספיק, לפעמים החברה פועלת בשוק שהוא פשוט מורכב מדי למי שאיננו מומחה בתחום, כאן נכנס לתמונה מושג "מעגל הבטחון" של ווארן באפט, דרושה אבל כנות אינטלקטואלית לא מבוטלת בכדי להודות בפני עצמנו שאנו פשוט לא מבינים מספיק בנושא ולוותר על ההשקעה.

השקעה ללא תכנית נסיגה מסודרת – כאשר רוכשים מניה עושים זאת בעצם לשם סיבה אחת בלבד והיא שהערך שלה יעלה, במידה והערך שלה יורד צריך לעצור ולחשוב, האם נוצרה פה הזדמנות או שמא השוק משדר לנו שטעינו? לא כל ירידה במחיר מצדיקה את חיסול האחזקה, אבל כל שינוי דרמטי במחיר מחייב עצירה למחשבה. מה הסיבה שהמחיר ירד כך? האם הירידה מוצדקת? הדבר הזה מחזיר אותנו לסעיף הקודם, אין איך להבין האם מה שהתרחש הוא הזדמנות או אות מצוקה מבלי להבין מספיק טוב את החברה ואת השוק בו היא פועלת. דרך אחת להתכונן היא להריץ בראש מקרים ותגובות, אילו התרחשויות יגרמו לנו להבין שההנחות בגללן השקענו מלכתחילה אינן נכונות ואילו הן חסרות חשיבות מבחינתינו ? צריך גם תמיד להשאיר מקדם בטחון לטעות, השוק לרוב יודע מה הוא עושה, ירידת מחיר מעבר לרף מסויים עשויה להיות קדימון לחדשות רעות יותר בהמשך הדרך גם אם איננו מצליחים לצפות אותן. בכל השקעה צריך להכין מראש כסא מפלט אוטומטי, אם המחיר צנח מעבר לרף מסויים צריך להניח ששגינו ופשוט לנטוש. לא קל לנטוש, דיסוננס קוגנטיבי ילחש באזניכם שלל תירוצים מדוע לא לעשות זאת, לכן התהליך צריך להיות מכאני ונטול רגש, זו גם הסיבה שאסור, פשוט אסור להתאהב במניה, תאמינו לי שאף מניה לא אוהבת אתכם בחזרה, גם כשהיא עושה לכם כסף.

מלכודת ערך, לא כל מה שזול שווה – בן גרהם תרם רבות למשקיעים בני זמננו, אבל בכך שייסד את התחום המפואר של השקעות הערך הוא גם תרם מבלי משים לשגיאה נפוצה של ממשיכי דרכו, זו נקראת מלכודת ערך. מדובר בהשקעה אשר הנתונים היבשים שלה מלמדים על כך שהיא זולה מאוד אבל מסתירים את זה שיש סיבה טובה לכך. במקרי קיצון מדובר בחברה בדרך לפשיטת רגל, בין אם בגלל התנהלות לקוייה או בשל כך שהמודל העסקי שלה שובש וחדל להיות רלוונטי. הנתונים הסטטיסטיים של חברה משקפים תמונה של העבר, לא של העתיד, חשוב לזכור זאת.

עיגון – אחת ההטיות ההתנהגותיות שגילו כהנמן וטברסקי במחקרים שלהם היתה הנטיה של בני אדם לעגן את עצמם למספרים שהוצגו להם, גם אם למספרים האלו אין אחיזה במציאות או אפילו קשר לנושא המדובר. עבור משקיעים, העיגון לרוב מתייחס למחיר בו הם קנו מניה. במצב שכזה, המשקיע משכנע את עצמו שהמחיר אותו הוא שילם משקף ערך אמיתי, אם מתרחשת ירידה במחיר יש נטיה להמתין להתאוששות רק על בסיס המחיר ששולם וזאת מבלי לבצע בדיקה מעמיקה האם הוא עדיין משקף מציאות. אין לי ספק שאני הושפעתי מהתופעה הזו פעמיים, פעם אחת במוטיבציה המקורית להשקעה, מניות מתחום האנרגיה צנחו במחיריהן, אני הסתכלתי על המחיר שקדם לצניחה ועיגנתי את עצמי אליו מבלי להבין שהמציאות השתנתה באופן מהותי ולזמן רב. שנית, לאחר ביצוע ההשקעה הייתי נעול בתוך מלכודת של עיגון למחיר הקניה. בהתחלה, כשהצניחה במחיר היתה משמעותית אך לא מאוד גדולה זה הוביל לתקוות שווא להתאוששות, בהמשך, כשהנפילות הפכו גדולות יותר זה הוביל לטעות אחרת, מה שמוביל אותי לסעיף הבא.

תאוות בצע – כאשר השקעה מתרסקת, קיים פיתוי גדול להוסיף לסכום ההימור המקורי (double down), בחסות הטיית העיגון קל יותר מבחינה רגשית להכפיל את הסכום המושקע ולדמיין כיצד השקעה שהתרסקה ממריאה בחזרה לערכה המקורי ומסיבה לנו רווחים יפים מאשר ממשיכה מטה בדרכה לאפס. אני מודע לכך שתהליך כזה קרה לי.

אגו, להודות בטעות זה קשה – אנו משקיעים כדי להרויח, לא כדי להיות צודקים. אבל לסגור השקעה כושלת, מעבר להפסד הכספי זה לסגור סופית את העסקה ולהודות שטעינו. כל עוד לא סגרנו את ההשקעה ההפסדים הם על הנייר, הכל עוד יכול להשתנות (כך אנחנו משכנעים את עצמנו) וקיים עוד סיכוי להינצל מהצורך להודות שטעינו ושאנחנו לא חכמים כפי שחשבנו. אנחנו מעדיפים לפעמים להמשיך ולספוג הפסדים רק בכדי לא להגיע למצב הלא נעים הזה. זו לא התנהגות רציונלית, הרי אף אחד לא יכול תמיד להיות צודק, הרעיון איננו לא לטעות אלה ללמוד מטעויות מהר ולא לחזור עליהן. יש עוד סיבה לכך שחוסר המוכנות להודות בטעות איננו רציונלי, מה שמוביל אותי לסעיף הבא.

עלות חלופית, הכסף יושב על הזדמנות מדומיינת במקום לנצל הזדמנויות אמיתיות – כסף שיושב על השקעה כושלת מפסיד פעמיים, פעם אחת במחיקת הערך של ההשקעה ופעם שניה בעלות האלטרנטיבית. כל סכום כסף שמתועל להשקעה כושלת הוא כסף שלא עובר לערוצים מוצלחים יותר בעלי תשואה חיובית, ההפסד אם כך הוא פוטנציאלית גדול יותר מאשר רק ערכו הנומינלי.

זה לא פשוט לחתוך השקעה כושלת, למעשה זה קשה מאוד למרות שבמקרים רבים זה הדבר הנכון לעשות. מבחינה רגשית מדובר במהלך מאתגר, אבל זהו למעשה אחד האתגרים המשמעותיים ביותר במשחק ההשקעות. גם אם אתם מבריקים, אתם יכולים להיות בטוחים שהאנשים שמשחקים מולכם מבריקים לא פחות, אולי יותר. היתרון הממשי היחיד שנותר למשקיע בימנו הוא רציונליות ושליטה רגשית, ואת אלו ניתן לאמן. זה לא קל אבל זה אפשרי, בעיקר אם מבצעים תחקיר כנה של טעויות עבר ולומדים מהן. זה מה שניסיתי לעשות כאן, בתקווה שזה יעזור במשהו גם לאחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: