המתנה של ג'ק בוגל

השבוע הלך לעולמו ג'ון (ג'ק) בוגל, אדם ששינה לבלי הכר את התעשייה הפיננסית, מדובר באחד מהאנשים הבודדים שזכו לעצב את העולם בו אנו חיים, ומהבודדים עוד יותר שעשו זאת לטובה.

המושג "קרן אינדקס" הוא מושג שהפך שגור בפי אנשים רבים בעלי אוריינות פיננסית בסיסית. בארץ הקודש המושג הונגש לציבור לא מעט בזכות מאמציה של "הסולידית", אבל אינני יודע כמה מאותם אנשים מודעים לכך שמאחורי אותו מושג שגור עומד אדם אחד אמיץ שיצא נגד וול סטריט, וניצח.

אינדקסים היו קיימים עוד קודם לג'ק בוגל, מדד S&P 500 קיים משנת 1957, מדד דאו ג'ונס קים משנת 1855. אבל בוגל, כמו ממציא מנוע הקיטור לפניו, שהביט על משהו שהאנושות הכירה כבר מאות שנים אבל הבין שניתן לעשות עם זה משהו שלא נעשה קודם, היה הראשון שהבין שהאינדקס לא חייב להיות מעיין אוייב שצריך להביס אלה חבר שניתן להעזר בו, האינדקס הפך מנקודת המוצא ליעד עצמו.

בוגל הסתמך על שני עקרונות מהותיים, הראשון היה התובנה שיש יתרון בהקטנה של עלויות התפעול של קרן ההשקעות, כיוון שאלו מכרסמות בתשואה שנותרת למשקיע. השני הוא החשיבות של הפיזור. בנושא זה הוא עמד על כתיפיו של הארי מרקוביץ. מרקוביץ (שעדיין חיי ובועט) הראה בשנת 1952 שמשקיעים רציונליים אמורים לנסות לבחור מניות בתיק ההשקעות שלהם לא על ידי נסיון להגדיל למקסימום את התשואה הצפויה מהתיק אלה על ידי ניסיון להגיע לאופטימיזציה של התשואה ביחס לסיכון, כלומר לנסות להשיג את מקסימום התשואה האפשרית ברמת סיכון נתונה שאותה מסוגל המשקיע לסבול.

בוגל למעשה לקח את תורתו של מרקוביץ ויצר את הכלי הבסיסי של משהו שעד אז לא היה קיים, היכולת לקנות קרן אינדקס מגוונת מאוד בעלת דמי ניהול נמוכים מתוך צפיה להשיג את תשואת השוק עצמו, או בשמה המוכר היום – השקעה פסיבית. במילים אחרות, לולא ג'ק בוגל יתכן ועד היום לא היתה זמינה למשקיעים היכולת להשקיע בצורה פסיבית ובזול.

קשה לומר שוול סטריט התלהבה בתחילה מהרעיון של בוגל, לא קשה להבין למה. אבל גם אצל ציבור המשקיעים לקח שנים עד שקרן האינדקס צברה פופולריות. הרעיון שעומד בבסיסה הוא פשוט וגאוני אבל גם קצת קשה לעיכול אמוציונלי, קשה לנו לקבל את הממוצע, מטבענו אנו מחפשים את המצטיין, ואנו רגילים גם לשלם עליו. האירוניה היא שבשוק ההון, המשקיע הממוצע נוטה להשיג תשואות ירודות מהממוצע כך שבסוף דווקא אלו שלא מנסים להצטיין ודבקים באינדקס משיגים תוצאות טובות יותר משל אלו שמנסים להביס אותו.

מותו של ענק ההשקעות הזה, שניתן לומר שיסד את אסכולת ההשקעה הפסיבית מייצג זמן טוב להרהר בכיוון ההפוך שאני לקחתי, הבחירה שלי יכולה להתפס כמוזרה, במיוחד לאור זה שבניגוד לאלו שלוקחים אותה בצורה לא מודעת-אני דווקא מודע היטב לכך שהסיכויים אינם לטובתי. שאלת הבחירה שלי מתחדדת עוד יותר לאור התוצאות שלי השנה והן לא היו מרשימות, הן לא היו קטסטרופליות אמנם אבל הן גם לא היו משהו להתגאות בו. מותו של מיסד אסכולת ההשקעה הפסיבית מייצג זמן טוב להרהר בחלופה שנמצאת שם למסלול בחירת המניות האקטיבי בו בחרתי ואני עדיין בוחר ללכת.

אז למה לאור התוצאות הנוכחיות אני עדיין מתעקש להמשיך לנסות להביס את השוק במקום לשתף איתו פעולה ? התשובה היא מורכבת. אם להיות כנה עם עצמי, חלק לא מבוטל מזה זה אגו. יש אנשים שמצליחים להביס את השוק, מדובר ביחידי סגולה מיוחדים ואני רוצה להיות אחד מהם, לא בטוח שאני יכול אבל זה מקום לשאוף אליו. אבל זה לא רק זה, העניין הוא שמעבר לנושא האגו, האופי של צבירת הריבית דה ריבית הוא כזה שכל אחוז נוסף מעבר לתשואת השוק הוא מאוד מאוד משמעותי מבחינה כספית ואני יכול להרשות לעצמי כמה שנים של תשואת חסר כדי לבחון את היכולת שלי לנצח את השוק. שוק ההון הוא לא מקום שנותן לך פידבק מיידי על הביצועים שלך, ביצועים נמדדים בו בסקאלה של שנים והיכולת שלי לאמוד את הביצועים לא תמדד בשנה אחת וכנראה שגם לא בשנתיים אלה בטווח זמן ארוך יותר.

אם יתברר שיש לי יכולת כזו זו תהיה טעות חמורה לא לנצל אותה, אך זו תהיה טעות מרה לא פחות להמשיך ולהתעקש גם אם הראיות יצביעו נגד. חמש שנים נשמעות לי כמו תקופה הגיונית לבחון אם יש לי "את זה" או לא. כיוון שכבר לפחות שנה אני מרגיש שאני מבין לא רע מה שאני עושה אז זה משאיר לי ארבע שנים קדימה, לפיכך שנת 2024 תצטרך להיות שנת המבחן.

אני חייב להודות שגם אם אחליט בשלב כל שהוא להעביר את מרכז הכובד של תיק ההשקעות שלי לכיוון של השקעה פסיבית אני עדיין אמשיך לנהל חלק מסויים מהתיק בבחירה אקטיבית של מניות, הסיבה לכך פשוטה – זה כיף. בחירה אקטיבית של מניות עונה על אחד הצרכים הבסיסיים שמניעים אותי – סקרנות. השקעה אקטיבית דורשת מחקר של פינות חדשות ומעניינות של העולם מסביבנו שלא סביר שהייתי מגיע לחקור אותן משום סיבה אחרת. היות וכך נראה לי שזה משהו שבכל מקרה אני אמשיך לעשות, גם אם מירב המשקל של התיק יהפוך לפסיבי.

ג'ק בוגל העניק לעולם מתנה גדולה, מתנה שנמצאת שם עבורי ועבור כולנו, והיא לא הולכת לשום מקום. אני בטוח שג'ק, היכן שהוא לא נמצא, יסלח לי אם אמתין עוד כמה שנים לפני שאחליט אם לקחת אותה או לא.

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s