משיח לא בא (אל תרנגולי ההודו)

לפני מספר ימים דיברתי על כוס בירה עם מישהי שסיפרה לי שהיא הולכת מחר לפגישה בבנק. כששאלתי למה היא ענתה שהיא הולכת לסגור משכנתא. אני מניח שהתקשיתי להסתיר את זה שקצת החוורתי כששאלתי אותה בזהירות אם מחירי הדירות הגבוהים כל כך לא מעט מטרידים אותה. התשובה של היתה מורכבת מכמה חלקים וכולם מעניינים. היא ענתה שיש לה כסף שגם ככה יושב בצד ולא עושה כלום, ושהיא מקבלת גם סכום מסויים מההורים שמבחינתם מיועד אך ורק לקניית דירה, וחוץ מזה היא קונה דירה שמבחינתה תהיה גם אופציה למגורים עבור עצמה. בשלב הזה כשהבנתי שרכישת הדירה מיועדת להשקעה ולא למגורים שאלתי (שוב, בעדינות) אם היא שקלה ערוצי השקעה אחרים. התשובה שלה היתה שבמניות היא לא מבינה כלום ושנדל"ן רק עולה.

כאמור, כל אחד מהגורמים בתשובה שלה מעניינים ואני אנסה להתייחס לכולם.

כסף בצד – ספטמבר 2008, הבילתי נתפס קורה – בנק ליהמן ברוד'רס, אחד הבנקים הוותיקים ובמכובדים בוול סטריט קורס  ומבהיר לכולם שמשהו מאוד לא בסדר במערכת הפיננסית. בן ברננקי, יושב ראש הבנק המרכזי האמריקאי שככל הנראה מבין את עומק הבור אליו הולכת ליפול המערכת הפיננסית, תוך כדי שהוא מצליח להימנע מהטעויות של קודמיו בזמן המשבר הגדול של 1929 פועל מהר ובנחישות ומוריד את הריבית מ-5% לאפס בתוך שנה, כשזה לא עוזר הוא גם מפעיל צעדים יצירתיים יותר כדי למנוע משבר נזילות ומציף את השווקים בכסף במה שנקרא ההקלה הכמותית הראשונה, אחרות, שנויות יותר במחלוקת יבואו אחריה. הפעולות של ברננקי עזרו, ארה"ב ושאר העולם אמנם נקלעו למשבר הגדול ביותר מאז זה של 1929, אבל לא למשבר שהיה מתרחש אלמלא הפעולות הנחושות שלו. העדות לכך היא בהבדל בין שני המשברים. המשבר של 1929 היה כל כך חמור וכל כך נרחב שאפשר לומר שהוא תרם במידה רבה לחוסר השקט העולמי שהוביל למלחמת העולם השניה. המשבר של 2008 היה קשה, אבל הוא היה קצר ובשנת 2009 כבר התחילו להופיע סימני התאוששות. וההתאוששות הזו למעט מהמורה קטנה בדרך בשנת 2011 היתה דיי רציפה. אבל ההשפעה של המשבר לא באמת נעלמה, בנקים מרכזיים בכל העולם המשיכו להחזיק את הריבית על הכסף נמוכה בצורה קיצונית, ויותר מזה, המשיכו להזרים כסף לשוווקים. בארצות הברית התקיימו תוכניות הקלה כמותית 2 ולאחריה 3. בשנת 2015 הצטרף גם האיחוד האירופי לחגיגה והחל בתוכנית הקלה כמותית משלו. בנקים מרכזיים בכל העולם הציפו את העולם בכסף בשווי של טריליוני דולרים. הכסף הזה תמך אמנם בהתאוששות המרשימה של הכלכלות העולמיות אבל היו לו תופעת לוואי משמעותיות.
כשכסף נמצא במחסור יש תגמול לאילו שמחליטים לשים אותו בשוק, התגמול מגיע בצורה של ריבית גבוהה. כשהכסף בעולם קיים בשפע, לאף אחד אין אינטרס לשלם לכם ריבית גבוהה על הכסף שלכם, פשוט כי אין בו מחסור. המשמעות של זה היא שיש המון כסף שמחפש איך לעבוד ולקבל תשואה אבל יש מעט מדי אפשרויות לעשות זאת. בסיטואציה כזו משקיעים שמחפשים תשואה על ההשקעה שלהם מעלים את מחירי הנכסים במרדף אחר תשואה. התהליך הזה קרה בכל העולם והרים את מחיריהם של כל הנכסים הפיננסיים, ממניות, ממשיך לסטארט אפים מבטיחים, ועד נדל"ן. התהליך הזה לא פסח גם על מדינה קטנה במזרח התיכון. משקיעים רבים שיש להם כסף בצד (כסף כאמור הפך להיות בעשור האחרון מוצר שמצוי בשפע) הרימו את מחירי הנדל"ן בארץ. אגב, בניגוד לשאר העולם התהליך הזה לא ממש קרה בשוק המניות הישראלי, הסיבות לכך עדיין לא ממש ברורות לי ולאחרים. בכל אופן, התופעה הזו של כסף בצד שמחפש תשואה בעולם בו תשואה היא במחסור איננו משהו שסתם ככה קרה, זה נגרם וזה נגרם במכוון על ידי הבנקים המרכזיים בכל העולם, ובנק ישראל ביניהם.

כסף מההורים –  אלוהים יודע שאני מכיר את התחושה הזו, ההורים לוחצים שתקים כבר את הקן המשפחתי הקטן והנעים שלך, רצוי בגבעתיים או בעיר פרברית נחמדה אחרת. הם גם מוכנים לשים מאות אלפי שקלים מהכספים שהם הרוויחו בשנות עמל רבות כדי לתמוך בך במשימה הזו. דירה עולה שני מיליון ? אין בעיה, ההורים ישימו חצי מיליון, אני אגרד עוד איזה מאתיים אלף, והנה, שמח ומאושר אני יכול לגשת לבנק ולקבל משכנתא.
לא יודע, משהו בתוכנית הזו פשוט לא נשמע לי הגיוני. ההורים עבדו שנים רבות עבור הכסף ומגיע להם ליהנות ממנו, אז נכון, מבחינתם לתמוך בילדים זו משאלת נפש, אבל גם אז, תוחלת החיים היום רק עולה ועולה, אם פעם אנשים הזדכו על ציוד שנים לא רבות אחרי הפנסיה, היום אנשים חיים שנים רבות אל תוך העשורים המאוחרים של החיים, ובשביל זה צריך כסף. אני אפילו לא מדבר על התרחיש בו אחד ההורים הופך לסיעודי ועל העלויות הכרוכות בכך. בקיצור, לקחת מאות אלפי שקלים מההורים לא נראה לי חכם כשמסתכלים לטווח הארוך. זו גם תופעה דיי חדשה, לא נראה לי שדור ההורים שלנו הזדקק לתמיכה כל כך משמעותית מההורים שלהם כשהם רכשו את הדירה הראשונה שלהם.

דירה היא גם למגורים – עם מניות אי אפשר לעשות כלום חוץ מלמכור אותן, ובכסף (או בדיבידנדים שהתקבלו מהן) להשתמש כדי לקנות מצרכים. דירה היא מוצר שונה, בדירה אתה יכול לגור ועל הדרך להפסיק לשלם שכירות. זה לא הנכס הפיננסי היחיד שניתן להשתמש בו בצורה מועילה. בשוק הסחורות ניתן לרכוש נכסים שונים ומשונים בהם יש אפשרות להשתמש, מיץ תפוזים למשל נסחר בבורסות בעולם, מה דעתכם למשל לקנות במאות אלפי שקלים את כל הכמות לה תזדקקו במהלך חייכם של מיץ תפוזים? או בקר, מה דעתכם לקנות כמה פרות ? לא תצטרכו לקנות עוד סטייקים לעולם! עכשיו ברצינות, בפוסט קודם שלי כבר הראתי שאין היגיון בלקנות ביוקר מוצר שניתן לשכור יותר בזול. אז נכון, בעלות על דירה מגיעה עם כמה יתרונות פסיכולוגיים משמעותיים, (שקט מההורים למשל). אבל ברמת מחירים מסויימת, זה פשוט כבר לא עושה שכל, אפילו כשלוקחים בחשבון את הפרמיה על האלמנטים הפסיכולוגיים שנכנסים לעסקה.

חוסר הבנה במניות – יש משהו שמרתיע אנשים מהעיסוק בשוק ההון, זה לא קשור לאינטליגנציה. אייזק ניוטון, המוח החריף ביותר (לדעתי) שקדם לאיינשטיין, אמר שהוא יכול לחשב את מסלולם של כוכבי הלכת אבל לא לחזות את טירופם של בני האדם. הוא אמר זאת לאחר שהפסיד את רוב כספו בהשקעה כושלת באחת מהבועות הפיננסיות המפורסמות ביותר – זו שנקראה בועת הים הדרומי.  מדובר בבן אדם שהמציא ענף שלם במתמטיקה רק כי היו חסרים לו כלים אנליטיים לנתח את התנהגותו של היקום (גם לייבניץ, כן, כן אני יודע, אני בצד של ניוטון, אני גם מעדיף את סטאר טראק, תתמודדו…). בני אדם נורמליים פשוט לא בנויים לאתגר שמציב לפניהם שוק ההון. ההצלחה בשוק ההון מגיעה אם אתה מצליח לעשות דבר אחד ודבר אחד בלבד – לקנות בזול ולמכור ביוקר. למרות שזה נשמע פשוט זה דורש אינטלקט מסויים, אבל כזה יש בעולם בשפע, התכונה השנייה שנדרשת היא רציונליות. כולנו רוצים לחשוב שאנחנו רציונליים אבל הרציונליות, בניגוד לעמדתם של הכלכלנים הקלאסיים מצויה מאוד בחסר בעולמם של בני האדם. על התובנה המהפכנית הזו זכה חוקר מדעי ההתנהגות דניאל כהנמן בפרס נובל לכלכלה (שותפו למחקר, עמוס טברסקי היה זוכה יחד איתו אילו רק היה אז בחיים). היו אחרים שהגיעו לתובנות דומות, גו'ן מיינרד קיינס ואדם סמית' למשל, אבל בזמנם עוד לא הומצא פרס נובל וגם אם כן, אנשים לא היו בשלים עדיין להבין את ההשלכות. העניין הוא שחוסר הרציונליות האנושית שמעודדת בועות פיננסיות היא אותה חוסר רציונליות שמעודדת בועות בנדל"ן.
נחזור אבל למניות , מעולם בהיסטוריה האנושית לא היה קל כל כך וזול כל כך להשקיע במניות כמו היום. קרנות אינדקס הפכו את המשחק לנגיש עבור כולם והיכולת להשקיע בזול בסל רחב ומגוון של מניות הפכה לנחלת הכלל. כמות הידע שנדרשת היום בכדי להשקיע בשוק המניות העולמי היא אפסית, אבל אנשים כאמור אינם ממש רציונלים, הם מחפשים תחושת הביטחון שקשה לקבל ממניות, גם כשזו תחושת ביטחון מזויפת.

נדל"ן רק עולה  (או פרדוקס תרנגולי ההודו) – אחת האנלוגיות האהובות עלי להתנהגותו של שוק ההון מגיעה מבית מדרשו של ההוגה נסים טאלב. בספרו "הברבור השחור"  הוא מעלה אנלוגיה מעניינת, תרנגולי הודו שנולדים בשבי: כל יום מגיע המגדל ונותן להם את כל מה שהם צריכים, אוכל, מים ותרופות. הוא גם דואג לנקות את  המגורים שלהם. אם יציירו גרף של מידת הביטחון שמרגישים תרנגולי ההודו זה יהיה גרף שעולה בצורה ליניארית, כל יום שעובר ובו הם מקבלים אוכל ומים מעלה את ביטחונם שהמגדל רק רוצה בטובתם, הוא הרי כל כך דואג להם. ואז מגיע חג ההודיה… תרנגולי ההודו מעומתים עם המציאות העגומה בנקודה בה הביטחון שלהם במצבם מגיע לשיא של כל הזמנים. נשמע לכם מוכר ? האמירה שנדל"ן (או כל נכס אחר לצורך העניין) רק עולה איננה חדשה והיא גם לא ייחודית לנדל"ן. אם נחזור לכהנמן וטברסקי, אחת מהתכונות הלא רציונליות שלנו שהם הצליחו לזהות ולתעד היא העדפת המידע שהתקבל לאחרונה. בדומה לתרנגולי ההודו, אם משהו חוזר על עצמו שוב ושוב תקופה ארוכה אנו משכנעים את עצמינו שכך היה תמיד ושכך יהיה לנצח. זה לא דבר חדש והוא גם לא מוגבל לנ"דלן.
בשנות השמונים אנשים בארץ האמינו שמניות הבנקים יכולות רק לעלות, היתה לכך סיבה טובה, הן באמת רק עלו במשך שנים. רק שהעליה הזו התבררה כמלאכותית, הבנקים שמרו את מחירי המניות שלהם גבוהים באופן מלאכותי במה שנודע כוויסות מחירי מניות הבנקים, אבל כמו שאמרו לי בטירונות – לכל שבת יש מוצאי שבת ויש דברים שפשוט לא יכולים להמשך לנצח. מניות הבנקים ששנים נחשבו ככאלו שרק יכולות לעלות ירדו. אבל מה זה ירדו, הן כל כך ירדו שאנשים איבדו את כל רכושם ושלום חנוך כתב על זה את אחת הקלאסיקות הגדולות של הרוק הישראלי.
האם הנדל"ן בארץ עומד לקראת ירידה ? אני לא יודע, אני יכול רק לשער. אני כן יודע שהלך רוח שאומר שמשהו לא יכול לרדת הוא אותו הלך הרוח של תרנגולי ההודו של נסים טאלב. זה הלך רוח שצריך להישמר ממנו. יש אמירה מפורסמת של ג'ון טמפלטון שכל בועה פינסית (שוק שורי במקור) נולדת בפסימיות (מהחוכמה של הראשונים שמבינים שמחיר הנכסים ירד נמוך מדי), מבשילה מסקפטיות ( כשחקיינים באים בעקבות החלוצים ומבינים שניתן לעשות כסף אבל עדיין נוהגים בזהירות) ומתה מאופוריה (זהו השלב בו תרנגולי ההודו כבר בטוחים שהם לא יכולים להפסיד). בחייאת, אל תהיו תרנגולי הודו.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “משיח לא בא (אל תרנגולי ההודו)

  1. יישר כח.
    זו אכן גישה נפוצה בקרב אנשים שהתקבעו מחשבתית ולא רוצים להתפתח.
    השאלה הקשה היא איך אפשר לפתוח להם את דרכי החשיבה ולגרום להם לחשוב אחרת?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s