אתם תצטרכו לשרת מישהו.

החלטתי לשנות קצת את שם הבלוג. תיקים באפלה נשאר, אבל תיאור הבלוג הפך להיות "יומן מסע כלכלי" הפחות סקסי אך הגם פחות נדוש מ"מסע לחופש כלכלי". למה בעצם זה משנה לי ? כי אני חושב שיומן מסע הוא תיאור יותר נכון לבלוג הזה שאמור לתאר את המסע האישי שלי, והמסע הזה הוא למעשה מסע ללא יעד מוגדר. איך שר ברי סחרוף – כולם רוצים להיות חופשיים, אבל ממה אלוהים, ממה ?

מסע אל החופש המוחלט אמור הרי לצעוד בכיוון הפוך לגמרי ממסע לצבירת עושר. "חופש הוא רק עוד מילה לכך שלא נותר דבר להפסיד" אומרת ג'ניס ג'ופלין, והיא צודקת. לו הייתי מעוניין באמת בחופש הייתי אמור לוותר על כל הרכוש ועל הבלי הקיום ולהפוך להיות נזיר בודהיסטי או משהו כזה, להסתפק במעט ההכרחי לקיום בסיסי ולהקדיש את חיי לחיפוש אחר הנירוונה. מצחיק, אבל גם בנזירות, הצעירים משרתים את המבוגרים, והם כבולים לסדר יום מוגדר, גם שם לא באמת נמצא החופש. אבל מה קורה בצד השני, מה עם אלו שיש להם כל כך הרבה רכוש שהם באמת לא חייבים דבר לאיש, האם הם חופשיים ? איכשהו לא ממש יוצא לשמוע על מליארדרים שעסוקים ברביצה, או בטיול בעולם. הם עסוקים בעשייה של עוד כסף. חלקם, יוצאי הדופן, מונעים על ידי איזו שאיפה בוערת לשנות משהו בעולם, אנשים כמו אלון מאסק או ריצ'ארד ברונסון. אני חושד שבני אדם לא בנויים לחופש, אנחנו צריכים מטרה, ובין אם נודה בזה או לא, כל אחד מאיתנו משועבד למטרות שהציב לעצמו בחיים. כנראה שלרדוף אחרי החופש זה קצת כמו לרדוף אחרי הקשת בענן, כמה שלא תתקרב היא רק תתרחק. אז מה נותר אם כך ? להנות מהדרך, והאמת, בשביל זה צריך כסף, ורצוי, הרבה ממנו. זהו, חפרתי מספיק 🙂

מודעות פרסומת