מספיק להיות פראיירים

אני הולך לחרוג ממנהגי ולכתוב פה על נושאים פרגמטיים יותר מאלו אשר אני מתעסק בהם בדרך כלל, הפוסט הזה יהיה מעיין מדריך מקוצר להשקעה פסיבית.

רגע לפני שנתחיל, אזהרה! אינני בעל רישיון לעסוק בייעוץ השקעות כהגדרתו בחוק. התכנים המובאים פה מוצגים "כמות שהם" למטרות אינפורמטיביות בלבד וללא אחריות מכל סוג שהוא.   אין לראות בתכנים המובאים פה בבחינת ייעוץ מקצועי כאמור, ובכלל זה שידול, שיווק או המלצה לביצוע או אי-ביצוע של פעולה כלשהי בניירות ערך. המידע המובא כאן עלול להיות חסר, שגוי, בלתי עדכני או בלתי מותאם לצרכיו המיוחדים של כל אדם, ועל כן חובה להיוועץ באיש מקצוע בטרם ייעשה בו שימוש. אינני נושא באחריות לכל נזק שייגרם כתוצאה ישירה או עקיפה מן השימוש בתוכן המובא פה. 

אוקיי, באמת שבמודע ניסיתי להימנע מכתיבה על הנושא הזה, אחרים כתבו עליו טוב ממני. אבל שיחה אקראית עם מכר ניערה אותי לגמרי, מדובר באיש משכיל אך נטול השכלה פיננסית אשר הפקיד את כל חסכונותיו בידיי "חבר" שכנראה הציג עצמו כ"מומחה" לשוק ההון. התוצאה המזעזעת הייתה שאותו מכר איבד את כל חסכונותיו. אני לא רוצה בכלל להתחיל לתאר לעצמי מה דבר כזה יכול לעשות לבן אדם ולמשפחה שלו. ומה שעצוב במיוחד זה שמדובר בקטסטרופה לגמרי מיותרת, הסיבה לכך היא שכל אדם,  גם ללא כל הכשרה פיננסית, יכול לנהל את תיק ההשקעות שלו בעצמו .

אני לא מנסה למכור לכם פה סיפורים על איך להתעשר או איך לצאת מוקדם לגמלאות, זה כבר מאוד תלוי בדרך בה תבחרו לחיות את החיים שלכם, אלה רק להראות איך ניתן להתנהל בשוק ההון בצורה אחראית ופשוטה, כזו שתגרום לכסף העודף שלכם לצמוח לאורך זמן, בלי התחכמויות והסתבכויות מיותרות.

אני אנסה להסביר במספר שורות את עקרונות ההשקעה הפסיבית, זה נשמע מוזר, אבל מספר שורות הן כל הידע הדרוש לכם על מנת להתנהל נכון בשוק ההון.

אז נתחיל בהקדמה קצרה על למה בכלל אתם צריכים להשקיע את הכסף שלכם, נדמה לי שכל מי שגר בארץ ומחובר מעט למדיה כבר הבין שלא כדאי לו להסתמך על הפנסיה לגיל הפרישה, המשמעות היא שאתם חייבים לשים סכום כסף בצד והסכום הזה חייב לצמוח. בשביל שזה יקרה אתם חייבים לעשות שני דברים : אתם חייבים לחסוך (כי אי אפשר להשקיע אם אין לכם כסף * ) ואתם חייבים להשקיע אותו בכדי שהוא יצמח.

*  בפועל ניתן להשקיע גם כסף שאין לכם, עושה את זה כל מי שלוקח משכנתא, אבל שם עושים את זה כנגד הערבון של הבית, אם תעשו את זה סתם כך אתם לוקחים סיכון שתכנסו לחובות כבדים, תהרסו את עצמכם פיננסית, וכנראה גם תהרסו לעצמכם את החיים. חיים רק פעם אחת, אל תעשו את זה.

אז איך מתחילים ?

כפי שרשמתי קודם, הצעד הראשון הוא לדאוג לשים כסף בצד, אם אתם מרגישים שאין לכם יכולת לעשות את זה יתכן שאתם מנהלים את החיים הכלכליים שלכם בצורה לא מאוזנת, אין בכלל מה לחשוב על השקעה לפני שמאזן ההכנסות\הוצאות שלכם הופך לחיובי, אני לא אכנס פה לעצות איך עושים זאת, הסולידית כותבת על הנושא הזה המון, ממליץ בחום להיכנס לבלוג שלה וללמוד את הנושא.

הצעד השני הוא בניית השלד של תיק ההשקעות שלכם, השלב הזה נקרא "הקצאת נכסים" והוא שלב קריטי, השלבים הבאים הם טכניים אבל השלב הזה הוא מהותי, והוא נגזר מהתכניות שלכם לעתיד ומהסבילות שלכם לסיכון. בשלב זה אתם מחליטים כמה מהכסף אתם תשקיעו בנכסים בטוחים (אגרות חוב) וכמה בנכסים מסוכנים (מניות). למה בכלל חשוב העניין הזה של חלוקת התיק לשני סגמנטים ? אחד בטוח ואחד מסוכן ? יש הרבה עבודה אקדמית בנושא הזה, אבל בשורה התחתונה – החלק המסוכן הוא זה שתורם לצמיחה, והחלק הבטוח הוא זה שסופג זעזועים ומשמש תעודת ביטוח בשעות של משברים פיננסיים, כשפורץ משבר אנשים בורחים ממניות ורצים לביטחון של אגרות החוב הממשלתיות, כלומר, בשעת משבר, דווקא החלק הסולידי בתיק שלנו יהיה זה שיסיט את ההפסדים מהחלק המנייתי, ויותר מזה – ישמש כרית בטחון מינימלית למקרה ונאלץ למשוך חלק מתיק ההשקעות דווקא בזמן המשבר.

אנו נחפש את החלוקה הנכונה ביותר עבורינו בין הנכסים המסוכנים והבטוחים בתיק ההשקעות שלנו, על מנת לעשות זאת בצורה נכונה נצטרך לענות על שתי שאלות, אך שתיהן מובילות בסוף לאותה הנקודה. השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא " מה אופק ההשקעה שלי" או – מתי אזדקק שוב לכסף. אם התשובה היא שלוש שנים – תשכחו משוק ההון, שימו את הכסף בתכנית חסכון סולידית וזהו, אופק הזמן המינימלי להתחיל לחשוב בו על שוק ההון הוא חמש שנים וכמה שיותר זה יותר טוב, ולמעשה יש לומר – כמה שיותר זה פחות מסוכן. שוק ההון הוא תנודתי, הוא עולה והוא יורד, הסכנה הגדולה ביותר לכסף שלכם שמושקע בשוק ההון הוא שתזדקקו לו בדיוק כשיפרוץ משבר, בסיטואציה כזו אתם תאלצו למשוך את הכסף בדיוק ברגע הכי לא נכון ותנעלו בפועל הפסדים כבדים שעד לאותו רגע היו הפסדים על הנייר.

השאלה השנייה שצריכה להישאל היא – מה רמת הסיכון שאני מוכן לקחת, השאלה הזו מגיעה בדיוק מאותו המקום ממנו באה השאלה הראשונה, רק שפה אתם צריכים לנסות להבין כמה גיבורים אתם תהיו אם התיק שלכם ייפול פתאום בעשרות אחוזים. אם תכנסו ללחץ אז שוב, כמו בתרחיש הקודם – אתם תמשכו את הכסף בדיוק ברגע הכי לא נכון. אגב, כולנו נוטים להיות הרבה פחות אמיצים משחשבנו שנהייה כשהאיום מתממש, אני מזכיר שבכל משבר, תמיד, אבל תמיד, יש תחושה שהפעם זה אחרת, השיטה הקפיטליסטית סוף סוף קורסת וכולנו חוזרים לסחור בפרות ועזים, נסו להיות כנים עם עצמכם, וקחו מקדם בטחון.

דרך נוחה להתחיל בבנייה היא לחסר את הגיל שלכם מהמספר מאה, הסכום שיתקבל הוא האחוז מהתיק שיהיה מושקע במניות, לדוגמה – משקיע בן שלושים, מאה פחות שלושים זה שבעים, כלומר נקודת התחלה עבורו תהיה תיק של 70 אחוז מניות ושלושים אחוז אג""ח. שימו לב, מדובר בתיק "קרבי" למדי, פה צריך כל אחד להפעיל שיקול דעת ולהתייחס לתשובות על שתי השאלות ששאלנו קודם. אם המשקיע שלנו לא מרגיש בנוח עם אחוז כזה של מניות בתיק, יתכן ומוטב לו לשנות את ההקצאה לחמישים חמישים, אם הוא מרגיש מאוד בנוח יתכן וניתן להגדיל את הסיכון, נאמר שמונים עשרים, ואם רק המחשבה על מניות גורמת לו לפיק ברכיים, מוטב לו להסתפק בפחות מעשרים אחוז מניות. ככלל, ככל שאופק ההשקעה ארוך יותר וסבילות המשקיע לסיכון גדולה יותר, כך ניתן להגדיל את החלק המנייתי בתיק, ולהיפך. אני שוב מדגיש, חשוב מאוד לנסות להיות כנים עם עצמכם, גם לגבי אופק ההשקעה וגם לגבי הסיכון, ממש לנסות להריץ סיטואציה מנטלית בה אתם מאבדים עשרות אחוזים מהחסכונות שלכם ולנסות לחזות כיצד תנהגו אז.

לאחר שעברנו את שלב הקצאת הנכסים ויש בידינו מבנה של תיק השקעות שמתאים לאופק ההשקעה שלנו, לגיל שלנו ולסבילות שלנו לסיכון, ניתן לגשת לשלב הטכני של בחירת הנכסים עצמם. נתחיל עם החלק האג"חי, ניתן להתחפר כאן בדיונים אקדמיים ארוכים, אבל אנו נתמקד במהות, זה החלק הבטוח של התיק, לכן נשקיע אותו רק באגרות חוב של ממשלת ישראל, ככלל,  צריך לזכור, גם אגרות חוב, למרות שהן אמורות לספק בטחון לתיק שלנו אינן מכשיר פיננסי בטוח. כפי שכתבתי בפוסטים הקודמים, אין ארוחות חינם, אם אגרות החוב נושאות תשואה הן גם נושאות סיכון, הביטחון שלהן הוא יחסי בלבד, הן בטוחות ביחס למניות, אה כן וההתנהגות שלהן נוטה להיות הפוכה לזו של מניות, בזמן משבר, כשהמניות נופלות – אגרות החוב דווקא נוטות לעלות. אז מה הם הסיכונים הרלוונטיים לאגרות חוב, הראשון והמשמעותי ביותר – סיכון של חדלות פירעון.  אגרת חוב כשמה כן היא, אנו מלווים כסף לגורם כל שהוא, אותו גורם מתחייב להחזיר את הכסף בתום תקופה מוסכמת בתוספת ריבית, אם אותו גורם פושט את הרגל אז אנו נקבל רק חלק מהסכום שהיה אמור לחזור אלינו, ויתכן שגם זה לא. את הסיכון הזה אנו מביאים כמעט לאפס בכך שהולכים על אגרות חוב של ממשלת ישראל, הסיכוי של ישראל להגיע לפשיטת רגל הוא כמעט אפסי. הסיכון השני הוא סיכון הריבית – אגרות חוב לא מגיבות טוב לריבית עולה ומגיבות טוב לריבית יורדת. שני הסיכונים שציינתי פה, הן סיכון הריבית והן סיכון חדלות הפירעון מחמירים ככל שאגרת החוב הונפקה לזמן ארוך יותר, וזה הגיוני, ככל שהחוב מונפק לזמן ארוך יותר כך גדלה אי הוודאות לגבי מה תהייה הסיטואציה ביום בו מנפק החוב יידרש להחזיר אותו. תקופת החיים של אגרות חוב נמדדות לרוב על פי מושג שנקרא מח"ם (משך חיים ממוצע). לא נכנס פה להסבר התאורטי אבל רק אסביר שככל שהמח"ם של האיגרת ארוך יותר – היא נחשבת יותר מסוכנת והתשואה ממנה עולה. כפי שרשמתי קודם, התפקיד של החלק האג"חי בתיק ההשקעות שלנו הוא לספק בטחון יחסי, לכן לא נרצה לרדוף פה אחרי תשואה ונסתפק בזמן מח"ם קצר יחסית, המלצתי האישית היא להישאר מתחת לחמש שנים, אבל זו רק המלצה. יש גם את הנושא של סיכון אינפלציה, אינפלציה בגדול זו שחיקה של כוח הקנייה של הכסף שלכם, אגרות חוב רגילות לא מגנות עליכם בפני אינפלציה, מי שכן עושות זאת הן אגרות החוב צמודות המדד, ההמלצה הגנרית היא שחצי מאגרות החוב שלכם יהיו רגילות וחצי צמודות מדד.

עכשיו אנו מגיעים לחלק ה"קרבי" של תיק ההשקעות שלנו – החלק המנייתי, מילת המפתח פה היא גיוון, צריך לבחור במכשיר השקעה (או מספר מכשירים) שיאפשרו לנו לקבל חשיפה למספר רב של מניות, על פני מגוון של תעשיות, גודל  ומיקום גאוגרפי. הרעיון הוא פשוט, לא שמים את כל הביצים בסל אחד, מניות זה מכשיר פיננסי מסוכן, אנו שואפים למצב בו להתרסקות של מניה בודדת (וכן, גם לנסיקה שלה) לא תהיה השפעה מהותית על תיק ההשקעות שלנו, רק לעליה והירידה של ביצועי השוק כולו. כן כן, הקורא המחוכם כבר בטח הבין את המשמעות של מה שרשמתי פה, אני קורא לכם להיות בינוניים. זהו אחד הסודות הגלויים השמורים ביותר של שוק ההון – הבינוניות משתלמת! אתם מחפשים את הממוצע, לא את הדבר הגדול הבא. למה ? כי שם הסיכויים שלכם להצליח הם הטובים ביותר, למעשה שם הסיכויים שלכם להצליח טובים יותר מרוב קרנות הנאמנות המנוהלות, וכן גם יותר מהטמבל התורן במטבחון של העבודה שמספר לכולם על הבוחטות שעשה על מניה כזו או אחרת.

אבל איך ? אתם שואלים ובצדק, בכלל נגשים לבחירה של אגרות חוב ושל מניות ? דרך אחת פשוטה היא ללכת ליועץ ההשקעות שלכם בבנק, להסביר לו מה היא הקצאת הנכסים שאתם מחפשים, מה אתם רוצים שיהיה בחלק האג"חי ומה בחלק המנייתי והוא כבר יעשה את העבודה השחורה בשבילכם, היתרון של השיטה הזו היא שלא צריך ללכלך את הידיים. החיסרון – היועץ כנראה יבחר עבורכם מכשירים פיננסיים שגובים עמלות גבוהות, הנושא של עמלות הוא חשוב, לאורך זמן מדובר בעשרות ואפילו מאות אלפי שקלים, אבל לפי דעתי עדיין חשיבות הנושא היא משנית ביחס לסעיפים הקודמים – חסכון, בניית הקצאת נכסים נכונה והשקעה.

ואם בכל זאת אתם מעוניינים לעשות זאת בעצמכם ? קיים היום מגוון גדול של מכשירים פיננסיים שמאפשרים לכם חשיפה למגוון רחב של מניות ואגרות חוב, הכלי המועדף עלי הן קרנות הנאמנות, זהו כלי שמחזיק במספר רב של מניות ו\או אגרות חוב ומאפשר לכם לקנות יחידות של הקרן ובכך לקבל החזקה במספר רב של מניות ואגח"ים אפילו בסכומים קטנים. זו פריווילגיה גדולה, אם תרצו לקנות בעצמכם הרבה מניות שונות תגלו מהר מאוד שבסכומים קטנים זו בעיה, מניה בודדת יכולה לעיתים לעלות אלפי דולרים (אפילו מאות אלפים במקרים מסוימים) וההתעסקות עם קנייה ומכירת מניות דורשת מעט יותר ידע טכני מאשר קניה ומכירה של קרנות נאמנות. הנוחות הזו של קרנות הנאמנות לא מגיעה בחינם, על זה בין השאר הן גובות עמלות ניהול.

אז היכן מוצאים את קרנות הנאמנות ? המקום הנוח ביותר לדעתי לחיפוש קרנות בארץ הוא אתר פאנדר, יש באתר כלי חזק לדירוג קרנות, בוחרים מהרשימה הנפתחת ענף מבוקש (לדוגמה מניות בחו"ל) ומשאירים את שאר השדות ריקים ולוחצים על "בחירה". נפתחת לנו רשימה ארוכה של קרנות, לוחצים בראש הטבלה על הטאב של דמי ניהול על מנת לקבל את הקרנות מדורגות לפי דמי ניהול מהנמוך לגבוה, אתם מיד תבחינו שיש הבדל גדול בין היקרות ביותר לזולות ביותר, נסו להישאר מתחת לאחוז אחד, ובכל מקרה רצוי לטעמי לשמור מרחק מאילו שגובות שני אחוז ומעלה. בשלב הזה אין מנוס, צריך להתחיל לנבור ברשימה, שם הקרן לרוב מעיד על אופייה, כשנכנסים לדף הפרטים של קרן כל שהיא יציפו אתכם המון פרטים, רובם לא רלוונטיים, מה כן רלוונטי ? מדד הייחוס, לרוב הוא יבוא בתיאור מדיניות הקרן. מה זה בכלל מדד ייחוס ? זהו הרף שלפיו הקרן מודדת את הביצועים שלה, מדדי ייחוס הם מעין מפתח שלפיו נבחרות המניות שהקרן קונה מניות לפיו, יש מדדי ייחוס לאזורים גאוגרפיים, יש למדינות, יש מדדי ייחוס לתעשיות מסוימות או לגודל מוגדר של חברות. היום כבר כמעט ואין גבול לעניין והמבחר יכול לבלבל, אבל לרוב, שם הקרן או שם מדד הייחוס שלה יכול לספק רמזים ברורים על אופי ההשקעה של הקרן, ואם בכל זאת לא הצלחתם להבין במה הקרן עוסקת, תמיד ניתן לפנות לגוגל לעזרה. למשל, קרן שעוקבת אחר מדד MSCI WORLD, חיפוש קצר באתר של MSCI מביא אותנו לתמונה הבאה :

msci-world

התמונה לקוחה מתוך האתר של חברת MSCI.

קרן שעוקבת אחרי מדד זה מספקת לנו באופן אפקטיבי חשיפה למניות שונות מכל העולם, למעשה ניתן לבנות את החלק המנייתי בתיק מקרן נאמנות אחת בלבד שעוקבת אחרי המדד הנ"ל. ניתן גם להרכיב את הפזל בעצמכם, למשל על ידי הרכבת התיק מקרנות שונות שעוקבות אחרי מדדים בארה"ב, באירופה, באסיה וכו', אין גבול למספר הקומבינציות האפשריות, אני שוב מדגיש, אנחנו מחפשים גיוון, זה לא באמת משנה אם נשיג זאת דרך קרן אחת או מגוון קרנות. עם זאת לא מומלץ להתפרע, ארבע או חמש קרנות לפי חלוקה גאוגרפית זה יותר ממספיק, לא כדאי להגזים במספר הקרנות. יש לכך שתי סיבות, הסיבה הראשונה היא מהותית, לאחר שחציתם רף מסוים של גיוון בתיק הגיוון כבר איננו אפקטיבי ואתם למעשה מוסיפים קרנות שלא לצורך, הסיבה השנייה היא טכנית – אתם מסבכים את תהליך איזון התיק, נגיע לכך מיד.

מדד הייחוס הוא גם ציר המחלק את עולם הקרנות לשני חלקים, קרנות אקטיביות (קרנות מנוהלות) – אלו קרנות שמנסות להשיג תשואות טובות יותר ממדד הייחוס שלהן, וקרנות פסיביות (קרנות מחקות) אשר מנסות להשיג בדיוק את תשואות מדד הייחוס שלהן, לא יותר ולא פחות. קרנות אלו לרוב גובות עמלות שהן נמוכות משמעותית מאחיותיהן האקטיביות. יותר מזה, מחקרים רבים מראים שלאורך זמן, רוב הקרנות המנוהלות משיגות ביצועים נמוכים ממדד הייחוס שלהן. את המסקנה המתבקשת אני משאיר לכם להבין לבד.

מעבר לנושא מדד הייחוס,  דברים שצריך להתייחס אליהם כשבוחרים קרן נאמנות, דמי ניהול – כמה שפחות יותר טוב, גודל – קרן גדולה מספקת בטחון יותר גדול מפני הסתבכות תזרימית של בית ההשקעות שמנהל את הקרן, גיל – כדאי לחפש קרנות ותיקות ככל שניתן, זה סימן חיובי. דברים שלא צריך להתייחס אליהם:  בטא (BETA), מדד שארפ ושאר קשקושים אקדמיים מסובכים. באותו אופן שבחרנו קרן מנייתית אנו נבחר גם קרן אג"חית, כשבוחרים קרן אג"ח צריך כאמור גם לשים לב לנושא משך החיים הממוצע של אגרות החוב בקרן.

חשוב לציין שיש מבחר עצום של קרנות נאמנות, והעיסוק המרכזי בנושא כרוך סינון המתאימות ביותר. מכלול השיקולים הוא גדול והנושא דורש מעט התעמקות. אני מפציר בכם ללמוד עוד קצת על הנושא, לא חסר ידע  באינטרנט, למשל כאן, וכאן, אבל הדברים הם לא מסובכים ועיקריהם פורטו למעשה פה למעלה.

אוקיי, אז בחרנו הקצאת נכסים שמתאימה לנו, ואפילו בחרנו את קרנות הנאמנות שיאפשרו לנו לממש את הקצאה הזו, אבל איפה קונים קרנות הנאמנות ? כלומר, זה לא שהולכים לשוק ומבקשים שני קילו מקרן כזו וכזו… האמת, זה לא מאוד רחוק מזה, רוב הבנקים היום מאפשרים קניית קרנות נאמנות דרך השירות הטלפוני שלהם או דרך האינטרנט, כל מה שדרוש זה לנקוב במספר הקרן ובסכום אותו אתם מעוניינים לקנות. הסכום אותו נקצה לכל קרן נגזר מהקצאת הנכסים שביצענו קודם. אם למשל יש לנו מאה אלף שקל והקצאת הנכסים שלנו היא 70% אג"ח ו- 30% מניות אז כלל הסכום שיוקדש לקרנות נאמנות של מניות יהיה שלושים אלף ולקרנות של אגרות חוב – שבעים אלף.

לאחר שבנינו תיק השקעות המותאם עבורנו נשאר החלק האחרון – תחזוקה. תיק השקעות צריך לאזן אחת לתקופה, מה זה אומר לאזן ?  זה אומר שאם למשל הקצאת הנכסים המקורית בתיק שלכם הייתה 60-40 ולאחר שעבר זמן החלק המנייתי גדל, אז תמצאו את עצמכם עם הקצאה שונה ממה שתכננתם. אחת לתקופה מוגדרת (רבעון, חצי שנה, שנה) יש להיכנס לתיק, ולדאוג לכך שהאיזון יחזור למה שהוגדר בהקצאת הנכסים המקורית, בין אם על ידי השקעה של כסף חדש במקומות הדרושים ובין אם דרך מכירת יחידות מה"מנצחים" וקניית יחידות מה"מפסידים"בתיק. פעולת האיזון גם נועלת רווחים שהצטברו, וגם מחזירה את התיק למידת הסיכון שהגדרתם עבורו. שימו לב שמדובר בפעולה אוטומטית לחלוטין, את החשיבה והתכנון ביצעתם בהתחלה, מעבר לזה נדרשות רק פעולות תחזוקה שלא דורשות חשיבה יתרה.

נחזור על התהליך בקצרה :

  • הקצאת נכסים על פי אופק ההשקעה והיחס שלנו לסיכון.
  • בחירת קרנות נאמנות לפי הקצאת הנכסים שנבחרה ומתוך שאיפה לגיוון.
  • קניית הקרנות.
  • איזון תקופתי.

זה לא עניין מסובך במיוחד,  זו על קצה המזלג היא כל תורת ההשקעה הפסיבית, אין סודות גדולים, הכל דיי פשוט, נושא בחירת הקרנות אמנם דורש מעט ידע ותרגול אבל השד באמת לא נורא, וחוץ מזה, כפי שכבר רשמתי, ניתן להניח ליועץ ההשקעות שלכם בבנק לבצע את החלק הזה.

כמעט סיימתי, אך כיוון שאני לא באמת יכול לסיים פוסט מבלי להמליץ על ספר רלוונטי, הנה המלצה לספר שמסכם את מה שרשמתי פה טוב ממני – "הקוף שניצח את מומחי ההשקעות" של מאיר לירז, זהו ספר קצר ותמציתי הכתוב בשפה פשוטה ומכיל את כל מה שצריך לדעת על נושא ההשקעה הפסיבית, עשו לעצמכם טובה וקראו אותו.

נקודה אחרונה, קוראים נאמנים של הבלוג הזה (אם אמנם יש כאלה), כבר בטח תוהים בשלב הזה מדוע אני דוחף כל כך חזק את רעיונות ההשקעה הפסיבית בשעה שאני בעצמי הולך בכיוון השני. התשובה הפשוטה היא שאני נהנה מזה, האתגרים המנטליים והפסיכולוגיים שטמונים בעולם ההשקעה האקטיבי קוסמים לי, אני יודע שזה משחק מסוכן וכזה שדורש המון המון ידע ומיומנות. ועם זאת, גם אני מנהל חלק מתיק ההשקעות שלי לפי השיטה הפסיבית. ישנם גם כאלו שיגידו שכל נושא ההשקעה האקטיבי הוא פיקציה ושלא ניתן להשיג בדרך זו תשואה עודפת על פני ההשקעה הפסיבית. אני לא חושב כך, אולי אכתוב על זה יום אחד.

זהו, סיימתי את חובתי האזרחית לכתיבה הפרגמטית, מעתה אוכל לשוב בשקט לכתוב על נושאים תאורטיים חסרי עניין לציבור 🙂

מודעות פרסומת